-'את יודעת שלאגם נולד לפני היום תינוק חדש?' מבשר לי זאטוט הבית.
- 'באמת?' אני מתלהבת ואגב כך אני גם מתקנת את ניסוח המשפט. 'איזה יופי! לאגם נולד אתמול אח חדש'
- 'כן, וגם אני רוצה'.
- 'מה אתה רוצה?' אני יראה מהתשובה,
- 'גם אני רוצה שתביאו לי תינוק חדש' הוא רוטן.
- 'טוב' אני אומרת בניסיון להתחמק מהויכוח ולהפיס את רוחו. 'עוד מעט פורים, למה אתה רוצה להתחפש?' אני שואלת במגמה לדלג מעל המשוכה ולהסיט את הדיון לנושאים אחרים.
- 'אני לא יודע!' הוא מושך בכתפיים.
- 'אולי לבוב הבנאי או ליובל המבולבל?' אני מציעה.
- 'לא', הוא ניצת פתאום, 'אני יודע!' הוא מכריז בזחיחות 'אני רוצה להתחפש לאח שמקבל תינוק חדש' הוא חוזר באחת לנושא.
- 'איך מתחפשים?' אני שואלת קצרות, יראה מהמוקש הבא שטמן לי.
- 'אני לא יודע. אולי כשנלך לבקר את אגם אני אשאל אותו?' הוא מציע.
הביקור אצל אגם מעורר בו מבוכה 'זה בכלל לא תינוק חדש' הוא שורק מאוכזב, כשאנחנו יוצאים
משם.
- 'אבל בטח שהוא חדש, הוא נולד רק אתמול התינוק הזה'.
- 'כן', מושך הזאטוט בכתפיו, 'אבל הוא בכלל לא חדש, עובדה שאין לו עטיפה ואין לו סרטים והוא נורא מקומט. יש לו ריח של פיפי בחיתול וכל הזמן הוא רק בוכה וצורח'.
- 'טוב כי הוא עוד תינוק והוא לא יודע לדבר אז הוא בוכה' אני מסבירה.
- 'את יודעת?' הוא ממתיק סוד 'אני חושב שנתנו להם תינוק מקולקל בבית החולים'.