הבעתה הבלתי מוסברת מפני חרקים ומכרסמים בה אני לוקה, לא מפריע לזאטוט לערוך קונספירציה עם הגננת ולהתנדב לארח בביתינו את פיקס ומיקס האוגרים בחופשת חג השבועות מבלי להודיע לי על כך. הזאטוט אף לא מבחין כלל בבהלה שאוחזת בי כשהגננת ללא כל התראה מוקדמת צוהלת לקראתי ולפני שאני מצליחה להבין את ההתרחשות אליה נקלעתי כבר היא נותנת בידי את הכלוב המסורג בתוכו מקפצים ומתרוצצים בהיפר אקטיביות משוועת שני עכברים. אני תוקעת מבט תמוה ביצורים הפרוותיים המבקשים להריח את אצבעותי האוחזות בכלובם, באחת אני מתעשתת וצורחת בבעתה ומשליכה מעלי את הכלוב בשאט נפש. בניסיון להמלט מהגן אני מזנקת על הכסאות והשולחנות, מקפצת בזריזות שמפתיעה אפילו אותי מעל ראשי זאטוטים מפוחדים עוקרת את הוילון וקופצת דרך החלון החוצה הישר אל ערוגת הצנוניות שזרעו ילדי הגן.
בזוית עיני אני מבחינה בזאטוטים הנרעשים והנרגשים מההתנהגות הבלתי צפויה והבלתי מצופה ממבוגר אחראי. צוות הגן מתפצל בניסיון לערוך בי החייאה, ולהרגיע את זאטוטי הגן וזוג האוגרים. 'תראי איזה חמודים!' מנסה הגננת להדביק אותי בהתפעלותה. אלה לא עכברים היא ממתיקה 'פיקס ומיקס הם אוגרים'. אני לא מצליחה להנביט בעצמי שום סקרנות ללמוד להבחין בין עכברים לאוגרים. האמת היא שמבחינתי משפחות החרקים והמכרסמים לדורותיהם שייכות לאותו ענף של בעלי חיים דוחים, יצורים שתכליתם להפחיד פחד מוות אנשים תמימים.
ארבעת ימי החופשה והחג עוברים עלי בסיוטים נוראים. אני רואה בעיני רוחי את העכברים מקפצים בארונות, מציצים ממגירות ומכרסמים את ביתינו ללא הרף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
