זאטוטון

זאטוט המשפחה מסרב ללכת לקייטנה. 'מה תעשה כל החופש?' אני שואלת אותו ובעצם מכוונת אל עצמי. סירובו מבהיל בי מחשבות וסרטי אימה על 62 ימים משמימים ארוכים ולוהטים בהם אצטרך שוב להפיק ולארגן תעסוקה יזומה.

אחרי הבהרות, השתדלויות, מחאות קולניות וויכוחים מתרצה הזאטוט ומסכים להרשם למחזור אחד של קייטנה, אך מתנה את הסכמתו בקבלת זכות וטו על בחירת המסלול המועדף.

אם חשבתי שהחלק הקשה מאחורי, רק עתה אני מבינה עד כמה טעיתי. קייטנות הגן והמתנ"ס מציעות מגוון מסלולים לא מבוטל של תעסוקה רעיונית בחדרי הלימוד הקונבנציונאלים עם אפשרות למשחקי מים, אבל הזאטוט מסתבר דיסקס את הנושא עם עמיתיו למערכת החינוך, וכבר גיבש דעה נחרצת בעניין והוא בקיא לפרטי פרטים באופציות. 'זה משעמם!' הוא פוסק ומיד פורש לפני מגוון מסלולים אטרקטיבים עליהם שמע מחבריו ללימודים. 'אני רוצה לסדנת המיחשוב והטכנולוגיה בקרואטיה' הוא מדווח לי קצרות. 'קרואטיה?' אני בהלם קל 'מה פתאום קרואטיה?' אבל בטרם אני זוכה לתשובה מספר לי הזאטוט על אופצית קיץ נוספת ~ סדנא להפקת סרטים בקאן. לרשימת האפשרויות הבלתי מוגבלות מצטרפים סמינריון מרוכז ללימודי קיק בוקסינג בשוויץ, קינדר סקול למדעים בניו ג'רסי, או רכיבה על סוסים בגליל.

אני מצליחה להבין שמבין שלל האפשרויות האפשרות ההגיונית היחידה היא להשאיר אותו לרבוץ בבית מול הטלויזיה והמחשב נתונה להטרדות טלפוניות אינסופיות בעבודה ולויכוחים על מספר הארטיקים שיקבל ביום והיציאות לים, לבריכה ולסרט.