בשלהי שנת הלימודים אנחנו מקפצים חסרי מנוח בין מסיבות הסיום בגן, לנשפי הגמר בחוגים, לפגישות סיכום ממלכתיות עם הצוות הפדגוגי העירוני, לסימפוזיונים משכילים עם ועדי הורים ופעילים בתחומי החינוך השונים. אנחנו מפזזים, מתזזים, מדלגים ומאבדים את הראש בין האירועים השונים, מבלי שנוכל לשלוט על לוחות הזמנים הדחוסים שקבע עבורנו דרג מקבלי ההחלטות.
בין ניסיונות מתישים ונואשים להקדים את מסיבת סיום הגן שנקבעה לחמש וחצי ונפלה על מסיבת הסיום של חוג הקארטה, ובין ישיבת הורים שנקבעה במקביל לרסיטל הסיום המוזיקאלי, שהפיקה המורה לחלילית. אני מגלה שכרגיל שכחתי להכין תוכניות תעסוקה לזאטוטי המשפחה, שיצאו לפגרת קיץ ארוכה ומתישה בעוד ימים ספורים.
לפיכך אני נופלת כפרי בשל וממהרת לקבל את ההצעה המפתה של שכנותי בנות העשר, שמתדפקות על דלתי ומציגות בפני יוזמה יצירתית שהפיקו בשקידה בדמות קייטנת קיץ אולטימטיבית לזאטוטי השכונה. 'זה בחינם!' הן משדלות אותי, ואני מיד משתכנעת ששפר עלי מזלי ושעדיין נותר מקום גם לנו בקייטנה המבוקשת, מצילת הנפשות ממש. אני מספיקה להבחין שהיזמיות הזאטוטות שיבצו מגוון פעילויות חווייתיות ויצירתיות הכוללות משחקי בוץ ומים, צביעה, הדבקה, פיסול וגזירה ועוד. אני רק לא מוצאת ראש להתעמק בפרטים וממהרת לאשר בחתימתי את השתתפות הזאטוט. 'זה בחינם, נכון?!' אני מוודאת שוב. 'כן! בטח!' הן מאשרות בחיוך רחב. רק מאוחר יותר אני לא מתפלאה לגלות שבחתימתי אישרתי להן להשתמש בביתי כמתקן מחנה הקיץ לקייטנת החינם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
