השבוע הראשון של החופש הגדול, אני מודה, תופס אותי לחלוטין לא ערוכה. מסיבות עלומות ונשגבות מבינתי לא ממש הצלחתי להפנים שהראשון ליולי יחול בראשית השבוע ויפרוץ לחיי כך פתאום ללא כל התראה. אמנם ימי השנה נקבעים מראש ודי היה להציץ בלוח השנה ולהבחין שהחופש הגדול צפוי להגיע השבוע, אולם ניסיונותי להדחיק את הגעתו עברו עלי מסתבר בהצלחה יתרה, ובמשך שלושה ימים נתקעתי על השלושים לחודש.
בבוקר שבת האחרונה אחרי ניסיונות נואשים מצליח שותפי לחיים, למשכנתא, לזאטוטים ולצרות אחרות להפתיע אותי עם הבשורה המרעישה שהחופש הגדול כבר כאן ולמעשה אמור לנחות עלינו עם אור ראשון ביום המחרת.
בניסיון למזער נזקים ולעמעם מעט את השיממון הצפוי לזאטוטים, כמו גם למלט עצמי מהנידנודים הצפויים לי מכיוונם בחופש הארוך שנכפה עלינו, אני עורכת ניסיונות קדחתניים (שנוחלים כישלון חרוץ כצפוי) לארגן לוח אירועים ופעילויות אטרקטיביות עבורם.
בבוקרו של היום הראשון לחופשה הגדולה עקודה בשרעפי שינה אני נבהלת לגלות את שותפי אורז בקפידה לתוך קיטבג צבאי קופסאות שימורים, כריכים מנויילנים, תוחב לתוכו בהתרגשות יתרה כמה זוגות מכנסיים, גרביים חולצות ותחתונים נקיים ומוסיף גם מגבות רכות וסדינים מעומלנים. אחוז תזזית הוא מצרף פנס, מימיה וכובע טמבל. הלומת שינה אני מקפצת מן המיטה ומפהקת לעברו 'מה קרה? אתה יוצא למילואים או מה?'. ונדהמת לגלות שהמבוגר האחראי בשותפות הזוגית נרתם למצוא סידור לזאטוטים וסבר שיהיה זה חסר אחריות לשלוח אותם ליום שלם לבית השכנים מבלי לדאוג שיגיעו מצויידים היטב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
