זאטוטון

לא אחת מסתבר לי שמוסדות החינוך משמשים סדנא ליצור אירועים חדשותיים, ואני ממש לא נעים להודות, מתפתה ועושה שימוש עיתונאי באינפורמציה שמייבאים הזאטוטים משם.

פרסונות הבית חדי האוזניים מושפעים לאחרונה מפרשות התעללות אקטואליות שמשודרות במהדורות החדשות. בעת הזו אני לומדת שאמהות מתעללות שדומות באופן מפתיע לאוהל סיירים הן הכוכבות התורניות.

בעת שאנחנו חוזרים מן הגן הביתה אני חשה שהזאטוט מהורהר וטרוד. לשאלה האולטימטיבית של 'איך היה היום בגן?' הוא משיב בשאלה נגדית 'את יודעת שמשה היה ילד מוכה?'. 'איזה משה? איך אתה יודע?' קופץ העיתונאי חסר הבושה והמעצורים שבתוכי כמוצא שלל רב. 'הגננת' מושך הזאטוט את המילים 'אמרה לנו את זה. את חושבת שגם את אמא שלו ישימו בבית סוהר כמו את האמא הזאת שהכניסה את הילד שלה למזוודה?' הוא נשמע מבוהל וחבוט.

'הוא ילד חדש בגן?' אני מסתערת בלהיטות על האייטם הטרי והבלעדי. 'לא' משתומם הזאטוט. אבל אני כבר דוחקת בו, להוטה לאסוף את פירורי האינפורמציה שקושש במו אוזניו בשעה שהאזין באקראי לצוות הפדגוגי. 'תראה לי אותו, איפה הוא גר?'.

'אבל אי אפשר לראות אותו עכשיו' מתקומם הזאטוט על הבורות 'הוא משה שהוציא את בני ישראל ממצריים. את יודעת שאמא שלו זרקה אותו מהבית והוא גר אצל פרעה בארמון?'.

'משה רבנו???' אני מזדעקת, 'אתה מתכוון למשה רבנו שהוציא את בני ישראל ממצריים?'

'כן', נאנח הזאטוט, 'את יודעת שאמא שלו זרקה אותו מהבית כשהוא נולד ושמה אותו בתוך תיבה ביאור?. ורק במזל הוא לא טבע?'. הוא משגר את האיטרפטציה שלו לביוגרפיה של משה.