בלהט שאינו נהיר לי דיו, אני נרתמת למשימה לירק את הסביבה, כדי להשתמט מטקסי הדלקת המדורות הכיתתיות, הקבוצתיות והשכונתיות. בשבועיים שקודמים ליום הפירומנים הלאומי אני מלהגת את הגיגי האקולוגים בהתלהבות ונוברת באשפה הביתית כדי לפלות ממנה זבל אורגני ולהפריד אותה לסוגיה ומיניה השונים. אני מתפלאה על המחיר הגבוה שאני מוכנה לשלם רק כדי להמנע מאכילת תפוחי אדמה מפוייחים, מתקיעת מרשמלו בשיפודי עץ דקיקים ומבליסת כדורי פלאפל שמנוניים דחוסים בטחינה דביקה ובפיתה קרועה.
במגמה להטמיע בזאטוט את האחריות הקולקטיבית לשמירה על איכות הסביבה, אני מאלתרת בהתלהבות חידות שירחיבו את דעתו, יעצבו את אישיותו ועל הדרך גם יסייעו במידור האשפה הביתית.
'ממה עשוי עיתון?' אני שואלת,
'מנייר' הוא צוהל
'ממה עשוי הלחם?' אני מקשה,
'מפרוסות?' הוא תוהה.
וממה עשוי האורז?' אני מדלגת לאסיה הרחוקה
'מוואסבי ירוק!' הוא משיב בחדווה גלויה.
הוא מגניב מבטים לעבר חבריו המקוששים עצים למדורות, בעת שהוא גוייס למשימת זבל. 'אולי' מפציע לפתע חיוך רחב על פניו 'נקטוף עצים ירוקים ונדליק אותם במדורה וככה לא נזהם את הסביבה?' הוא מציע בנון שלאנטיות.