זאטוטון

 
'מי שמצביע משפיע' מדקלם הזאטוט את שטיפת המח של תשדירי השירות, שמטפטף משרד הפנים בלי הרף בטלויזיה. אין לי כל ספק שזאטוט הבית אינו כלול במצבת הסטטיסטית של הציבור המנומנם והאדיש.

- 'מתי את הולכת להשפיע?' שואל האזרח הביתי, שעה שאני מקלחת אותו.
- 'למי את משפיעה?' הוא מתעניין בזחיחות.

בשלב הזה אני עדיין כרויה להקשיב לשאלותיו וממהרת לתקן ולהסביר שהפעולה היא להצביע וההשפעה היא תוצאה מקווה, אבל לא תמיד מובהקת של הפעולה. אני מבחינה שהזאטוט מקשיב אמנם להסברים המלומדים אך מתפתל בחוסר נוחות מתחת לפלומת הסבון שמכסה על עיניו. 'זה שורף' הוא מייבב ומיד עובר להודיע בשקיקה שאמא של שביל מצביעה לכושי במבה.

- "כושי במבה!" הוא מגחך מדושן עונג ומקפץ בצהלה בתוך המגבת הגדולה.
 
אני מודה שלא תמיד אני מאזינה קשובה לאמירות השפר הקולחות מפי הזאטוט, בעיקר לא בשעות הערב, כשאני ממהרת להשכיב אותו לישון, בעיקר לא כשאני סוקרת את מערכת הבחירות לרשות המקומית. וכך בקיאותו בהצבעה של אמא של שביל ושיבוש השם של ברק אובמה חלפו לידי, עברו מעל לראשי, אבל לא ממש צללו ונטמעו בהכרתי.

- 'גם את מצביעה לכושי במבה?' הוא שואל תוך שהוא נאבק בשרוולי הפיג'מה,
- כן אני מהנהנת מבלי משים,
- 'איזה יופי!' הוא זורח 'גם אמא שלי מצביע לכושי במבה' הוא צוהל. 'את חושבת שגם אני אקבל במבה כמו שביל?'.
- 'בטח', אני מאבדת את הסבלנות ואת עיקרי השיחה וממהרת לכסות אותו בשמיכה.
 
למחרת אני נקראת לגן להנפיק לצוות הפדגוגי הסברים על האמירה הסטיגמטית שלי כלפי הנשיא האמריקאי הנבחר.

הרעיון לשלוח את הזאטוטים לפלות זיתים מהעץ נשמע לי מאתגר ומשכיל ואני לא נותנת בו הרהור נוסף. בעת הזו בה פעמיו של המיתון הצפוי במשק מהדהדים ודורסים ברגל גסה את היציבות הכלכלית הרעועה ומעצמות פיננסיות מתרסקות, אני חושבת לעצמי, שמסיק זיתים, כמו כל מלאכה אחרת, עשוי ללמד את הזאטוטים שהכסף לא צומח על העצים והוא כרוך בעמל וביגיעה.
 
אדרבא, יטפסו על העץ, ימסקו זיתים, ימיינו אותם, יבקעו ויכשירו אותם למאכל. כך, ילמדו שההצלחה הפיננסית תלויה בעבודה קשה, ועליהם לעמול כדי להנות מפרי העץ, ואני אזכה לכמה שעות של חסד ופנאי. מעודדת מהרעיון הנפלא שהבזיק בי, אני ממהרת לחפש תעסוקה יעילה לעצמי.

זאטוטי הבית נרתמים בלהיטות למשימה, האישור לטפס בסולם על העץ קסם להם יותר מכל. הם ממהרים להביא את הדליים, מקפצים על הסולם ונעלמים בצמרת. מצהלותיהם מרעישות עולמות. לפתע אני קולטת שלא אמדתי נכון את הרווח וההפסד. כי כעבור חמש דקות אני נקראת בבהלה אל החצר לשפוט ולהכריע בין שני זאטוטים ניצים, התלויים על אילן גבוה.
-  "זה שלי!" שואג כל אחד מהם ביחד ולחוד במלוא גרונו,
- "לא נכון! זה הענף שלי!".
- "יש עוד הרבה ענפים על העץ" אני מנסה לפשר בין השניים, אך הזאטוטים אינם מתרצים.
-"תגידי לו" צועק כל אחד מהם בתורו ממעמקי ראותיו.
-"אני ראיתי אותו קודם" הם לא מרפים. בסופו של סכסוך יורדים השניים נרגנים מהעץ, בועטים בסולם ומותירים אותי עם חופן זיתים מתולעים ומצולקים, שאינם ראויים לכבישה.

פטור בלא  כלום אי אפשר, אז הנה מתכון נהדר להכנת זיתים שחורים, ששלחה לי שמחה אור תושבת מודיעין :

החומרים: 

קילו זיתים שחורים שנמסקו, נשדדו או נקנו בשוק הקרוב. קילו מלח גס, 2 לימונים עסיסיים, ראש שום, 2 פלפלים חריפים, עלי רודה, חצי ליטר שמן זית (או שמן צמחי כלשהו)
 
ההכנה:

1. חורצים את הזיתים בסכין שוטפים אותם היטב, מכניסים לצנצנת זכוכית ומכסים אותם במים רותחים ומניחים על השיש למשך 24 שעות לפחות 2. חותכים את הלימונים והשום לפרוסות דקות, את הפלפלים החריפים בוקעים 2. כעבור יממה מסננים את הזיתים ומכניסים אותם לקערה עמוקה ורחבה ומערבבים היטב בתנועות לישה נמרצות את הזיתים עם המלח הגס, הלימון והשום ומעבירים הכל חזרה לצנצנת 3. מניחים לזיתים להגיר נוזלים בצנצת במשך יממה נוספת, רצוי מדי פעם לנער את הצנצנת ולערבב את הזיתים 4.כעבור יממה מוסיפים לצנצנת הזיתים את הפלפלים החריפים ועלי הרודה השטופים ומכסים בשמן 5. כעבור יום נוסף הזיתים מוכנים לאכילה, טעמם ישתבח עם הזמן.