זאטוטון

-'את יודעת שלאגם נולד לפני היום תינוק חדש?' מבשר לי זאטוט הבית.

- 'באמת?' אני מתלהבת ואגב כך אני גם מתקנת את ניסוח המשפט. 'איזה יופי! לאגם נולד אתמול אח חדש'

- 'כן, וגם אני רוצה'.

- 'מה אתה רוצה?' אני יראה מהתשובה,

- 'גם אני רוצה שתביאו לי תינוק חדש' הוא רוטן.

- 'טוב' אני אומרת בניסיון להתחמק מהויכוח ולהפיס את רוחו. 'עוד מעט פורים, למה אתה רוצה להתחפש?' אני שואלת במגמה לדלג מעל המשוכה ולהסיט את הדיון לנושאים אחרים.

- 'אני לא יודע!' הוא מושך בכתפיים.

- 'אולי לבוב הבנאי או ליובל המבולבל?' אני מציעה.

- 'לא', הוא ניצת פתאום, 'אני יודע!' הוא מכריז בזחיחות 'אני רוצה להתחפש לאח שמקבל תינוק חדש' הוא חוזר באחת לנושא.

- 'איך מתחפשים?' אני שואלת קצרות, יראה מהמוקש הבא שטמן לי.

- 'אני לא יודע. אולי כשנלך לבקר את אגם אני אשאל אותו?' הוא מציע.

       הביקור אצל אגם מעורר בו מבוכה 'זה בכלל לא תינוק חדש' הוא שורק מאוכזב, כשאנחנו יוצאים     

       משם.

- 'אבל בטח שהוא חדש, הוא נולד רק אתמול התינוק הזה'.

- 'כן', מושך הזאטוט בכתפיו, 'אבל הוא בכלל לא חדש, עובדה שאין לו עטיפה ואין לו סרטים והוא נורא מקומט. יש לו ריח של פיפי בחיתול וכל הזמן הוא רק בוכה וצורח'.

-  'טוב כי הוא עוד תינוק והוא לא יודע לדבר אז הוא בוכה' אני מסבירה.

- 'את יודעת?' הוא ממתיק סוד 'אני חושב שנתנו להם תינוק מקולקל בבית החולים'.

אצלנו, שלא ברגיל, התרנגולת קדמה לביצה באופן ודאי ומוחלט. פרסונות הבית התאוו כך פתאום לגדל תרנגולות. האמת היא שמיד כשראיתי את הארגז הצייצני שהחזיק בידיו הנער בשוק הייתי צריכה להמלט מהמקום כל עוד נפשי בי. אלא שלא תיארתי לי שלהצצה חד פעמית והתלהבות רגעית יהיו השלכות הרות גורל כל כך על ההרכב המשפחתי.

- "אני רוצה רק להציץ" מתחנן הזאטוט על נפשו.

- "א-מ-א, יו. איזה  ח-מ-ו-ד-י-ם. יו, אמא" מזדרזפות להן הברות לקוניות ומקוטעות מגרונות הזאטוטים. ורק מזה, בדיעבד אני יודעת, הייתי צריכה להמנע. 'כן חמודים' אני מודה בחמיצות.

אבל מששוכנעתי שהגוזלים הצהבהבים המצייצים בנואשות בארגז הקרטון הם חמודים, הזאטוטים לא מרפים ובטוחים שמכאן קצרה הדרך לבצע את זממם. והאמת שהם צודקים.  בטרם התעשתתי כבר היו מונחים עשרה פעורי מקור פרוותיים בתוך קופסת נעליים מרופטת, מובלים אחר כבוד לביתינו.

- "איפה נגדל אותם?" (אני לא מאמינה שאני שואלת את הזאטוטים).

- "בחדר שלי" מתלהטים השניים ופוצחים בויכוח בחדרו של מי מהם יגודלו האפרוחים.

- "בחדר? זה לא בא בחשבון" אני כמעט יוצאת מדעתי. "לא מגדלים תרנגולות בתוך חדר".

- "אבל הם עוד לא תרנגולות" מוחא בעלבון בת העשר.

- "כן" מחרה אחריה אחיה "הם רק אפרוחים וגם אי אפשר לגדל אותם בקופסא. זה נראה לך הגיוני לגדל אפרוחים בקופסא?".

אני משגרת את השותף הבכיר והאחראי לגדר לול בחצר לטובת מטילות הביצים שאימצה המשפחה. וכך במשך שבועיים אנחנו משגרים אל העדה הצווחנית את כל שאריות האוכל, ומצפים בכיליון עיניים להטלה, שמקפד חתול מזדמן.