"ולאן עכשיו, פוסטין?" אמר קולה הרך אל תוך החשיכה המתעבה. לרגע לא ענה, רק ליטף את שיערה המאובק וניסה לעכל את הקלות בה פעם לבבו מאז נטלה מעליו את נטל האובדן והאכזריות שבמלחמה. הוא חשב על הדברים שסיפרה לו, על מסעה בדרכים המאובקות ללא כיוון או ידיעה, ניסה לדמות אותה בעיני רוחו, פוסעת הלוך ושוב על פני האדמה הצחיחה בנסיון לשדל את חושיה כי יאמרו לה לאן לפנות, דומעת בכאב הזכרון אל מול הפונדקאי הזקן בעיירת המעבר. תקוותו הקבורה לאחוז את ידה בידו כמו הקיצה משינת נצח מאז שבה לחייו, והוא לא יכול היה שלא לתהות האם היה הוא יוצא למסע חסר התוחלת רק על מנת לגלות את התשובה בסופו. ועת חלפה המחשבה בראשו היגע, ידע כי לא יוכל לאבד אותה שנית, וידע גם כי לעולם לא יוכלו לשוב לאחור. וכך, הוא נטל את ידה בידו ואמר, "עכשיו נלך, רחוק מכאן."

***

עת הלכו והתקדמו וארצם הישנה למודת הקרבות ואכולת המוות נותרה כצל מאחורי גבם, התגבהו העצים סביבם והתקדרו העננים מעל ראשיהם. וכאשר הציגו את כפות רגליהם על אדמת ההרים הסלעית ומכוסת העשב, כבר התכנס החורף במלוא הדרו, והארץ החדשה קיבלה אותם במאור פנים בכל שביל שאליו פנו. האופק הריק של קו המדבר פינה מקומו ליערות עד גבוהים מכל מה שיכולה העין לראות, ואדמה לחה שורצת חרקים ונמיות החליפה את האדמה הגוססת והדהויה שעליה דרכו בלכתם בגבעות החול הרחוקות אותן לא יכלו עוד לראות מעבר לכתפיהם. מסעם נמשך הרחק אל תוך החורף הרטוב, ובין קרני השמש שהציצו אליהם בין פלחי המטחים הסתתרו במערות מזדמנות, בין שיחים עבי גזע או תחת עצים משלובי ענפים. שמחים היו בחלקם, ואף כי אבדו להם רוב חפציהם בגשם או בדרכים, עדיין זהרה התקווה בעיניהם של השניים, והקור מעולם לא חדר אל לבותיהם.

***

היה זה כמעט בסוף החורף כאשר מצאו את חלקת היער שקראה להם להשתכן על בסיסה, ובידיים מיובלות החל פוסטין לעגל קורות עץ ולהקים את קירות המבנה שעוד יהיה ביתם. שיערה של אמורין היה קצר אז, גזוז בידי פגעי מזג האוויר וחיות תועות שלא שעו לקרבתם, ועיניו של פוסטין כמו הפכו בהירות יותר בשל הזמן שכילו בהתבוננות אל השמיים הבהירים. עת עיצב פוסטין בזרועותיו המתחזקות את חדרי ביתם קראה אמורין בכל כוחותיה לאדמת היער כי תתמוך בגווניה ובסודותיה בחיים החדשים שבנו בינות לעציה. כאשר סיים את בניית הבית הקטן הוביל את אהובתו לתוכו, וידה המתקמרת על בטנה כמו חייכה בליטופה את חיוכה שלה עת נשקה לו בכל האהבה שאיחדה אותם יחד.

~ סוף ~

אללי, סוף כל סוף מצאתי את הזמן. הריעו לי, בתופים ובמחולות!