ניקול וג'ק נפגשו לראשונה בקיץ שבו מלאו לניקול 19 שנים. היה זה ערב יום הולדתה של ניקול, ובאופן מסורתי לקחה אותה חברתה הטובה, קלי, לארוחה ושיחה ובדיחות בבית הקפה הקטן בעיר. ג'ק עבד שם כמלצר, הבחור החדש שעבר לגור באיזור ועמד אוטוטו להתחיל ללמוד. הוא ניגש לשולחן שלהן, והשלושה התחילו לדבר, בתחילה מתוך סקרנות הדדית ורצון להכיר מישהו חדש, ולאחר מכן מתוך ידידות. שעתיים לאחר מכן ג'ק וניקול עדיין דיברו, מתעלמים לחלוטין מכללי התנהגות כגון שעת סגירה של המקום ועבודתו של ג'ק שם. כאשר קלי וניקול חזרו הביתה, מאוחר בערב, קלי אמרה לניקול שלא ישכחו להזמין אותה לחתונה. ניקול צחקה; קלי אמרה לה שהיא באמת חושבת שהם מתאימים אחד לשניה, ורואים את זה מייד, ומה, הרי זה ברור. ניקול הגיבה רק בצחוק ובגלגול עיניים, והנושא נזנח.

הימים חלפו, החודשים עברו, ג'ק וניקול שניהם למדו באוניברסיטאות – שונות – אולם שמרו על קשר. היה להם הרבה על מה לדבר, והם חשו בנוח זה עם זו. בתוך חודשים ספורים הפכו לידידים בנפש;  ניקול חשה בנוח לגלות לג'ק את משאלות ליבה הכמוסות ביותר, וג'ק מצידו חשף בפניה דברים שלא אמר לאף אחד.

נקודת המפנה הראשונה חלה בערך שנה וחצי אחרי שהכירו. זה היה אמצע החורף, יום גשום וסוער, וג'ק ישב לבדו בבית, נהנה מהשקט של מי שנותר מאחור בעת שכולם מטיילים באירופה. הוא ישב בסלון בערב, קורא, כשלפתע נשמע צלצול בדלת, ומי עמדה בפתח אם לא ניקול, רטובה עד לשד עצמותיה ורועדת מקור. ניקול הביטה בו במבט אומלל, והוא בהה בה בתדהמה.

"מה לכל הרוחות את עושה בחוץ בגשם כזה?!"

"אני יכולה להיכנס?... אני לא יכולה להיכנס לבית שלי." ניקול נכנסה, וסיפרה לו בקיצור על המפתח שנשכח בבית והמשפחה שנסעה ליומיים. "אני יכולה להישאר פה? לא היה לי שום מקום אחר ללכת אליו."

"כן, כמובן." ג'ק בהה בה כמה שניות, עד שהתעשת. "את רוצה להתקלח?"

"כן, תודה." חיוך של הכרת תודה הפציע על פניה, והיא מיהרה למקלחת. "אמ, ג'ק? יש לך משהו שאני יכולה ללבוש?"

"כן, בטח."

זמן מה לאחר מכן, יצאה ניקול מחדר האמבטיה, לבושה סווטשרט אדום ענקי של ג'ק ומכנסי טרנינג ישנים של אחותו ג'ניפר. יבשה ורעננה שבה לסלון, שם היה ג'ק עסוק בקריאת המותחן הטיפשי שלו. ברגע שנכנסה לתחום הסלון, לבושה בטרנינג וסווטשרט ענקי ודהוי, עם שיער רטוב צונח על כתפיה – נפלו עליה עיניו של ג'ק והוא ידע: הוא אוהב אותה. וברגע בו הבחינה בו ניקול, שרוע על הספה בתנוחה לא מאוד נוחה, רגליים יחפות ושיער פרוע, וכל כולו אומר בית – ידעה היא את שלה.

אולם, כמובן, אף מילה לא נאמרה. כל אחד מהם נותר בתחושה כי השני בוודאי לא מרגיש אותו הדבר, ושניהם שתקו. בלבבות הולמים, כל אחד עם הסוד החדש והמופלא שלו, הם העבירו את הערב בלי אף מילה על כך. אך לא בדיוק בשקט; הם שיחקו בכל משחקי הקופסה והקלפים שהכירו, פתרו תשבצים ביחד וראו תוכניות טלוויזיה מצוירות, כשנמאס להם. שנים מאוחר יותר, הם יזכרו את הערב הזה כערב מיוחד במינו, מאחר שהיה זה הערב בו שניהם ידעו שמצאו סוף סוף מה שחיפשו במשך שנים, ומכיוון שהכל בו היה כל כך שגרתי ורגיל וביתי, ועם זאת – מיוחד.

מאוחר בערב הם הלכו לישון, וכשג'ק צפה בניקול סוגרת את דלת החדר של אחותו מאחוריה, הוא ידע ששום דבר כבר לא יהיה אותו דבר, ושהוא אוהב אותה יותר מכל דבר בעולם.

נקודת המפנה הבאה חלה כחודשיים לאחר מכן. ג'ק ליווה את ניקול הביתה, אחרי שראו איזה סרט דבילי בקולנוע, ושניהם דיברו וצחקו ונהנו להיות זה עם זו. כאשר הגיעו לשביל שמוביל לביתה של ניקול, הם נעצרו והשתתקו. 

"ובכן, זה היה נחמד." ניקול אמרה, ושניהם צחקו בקול. 

הם שוב השתתקו לרגע, ואז, לפתע, פסע ג'ק שני צעדים קדימה, הניח את ידיו על פניה של ניקול ונישק אותה. הם היו צמודים במשך כמה שניות בלבד, לפני שג'ק הבין מה עשה והתרחק. נבוך ומבולבל, הוא אמר,

"מצטער, לא התכוונתי ל – "

אולם עכשיו היתה זו ניקול שפסעה קדימה ונישקה אותו, עוד לפני שסיים לדבר. הנשיקה השניה היתה ארוכה יותר, ושניהם נצמדו זה לזו, חסרי נשימה וצמאים אחד לשניה.

לאחר שהתנתקו שוב, עמדו שניהם זה מול זו בתדהמה, מתנשפים; ואז אמרו שניהם, בבת אחת,

"אני אוהב אותך." ו –

"אני אוהבת אותך."

במשך דקה ארוכה הם רק בהו זה בעיני זו, מנסים לעכל מה ששמעו, עד שויתרו על הנסיונות להבין ונצמדו שוב זה לזו ברגשות מפעפעים. באותו לילה הם לא ישנו, רק טיילו הלוך ושוב ברחובות הדוממים, מדברים ומספרים ואוהבים ומתנשקים, עד שהפכו מסתם ידידים לזוג אוהבים. רק בארבע לפנות בוקר נפרדו סוף סוף ושבו כל אחד לביתו. ניקול נכנסה לחדרה, סגרה את הדלת ונשכבה על המיטה, שיכורה מרוב אושר, רק כדי לשמוע לאחר חמש דקות את צלצול הטלפון שלידה, ממישהו שלא היה יכול לחכות רגע מבלי לדבר איתה.

האירוסים הגיעו כמה חודשים מאושרים לאחר מכן. היה זה ערב סתווי; ניקול ישבה בביתה עם הוריה, כשג'ק הגיע. היתה זו היא שפתחה לו את הדלת, חיבקה אותו באושר וחייכה כמו שרק מאוהבים יודעים. ג'ק הביט בה, מעט נרגש, ואמר, "ניקול... אני רוצה.. יש לי משהו לשאול אותך."

"אוקיי."  היא התרחקה מעט והביטה בו בקשב.

"ניקול, אני אוהב אותך, את יודעת את זה, ו, פשוט תהיתי... אם, אולי... תתחתני איתי?" הוא בלע רוק בפיו והביט בה בחשש.

במשך כמה רגעים ניקול עמדה נדהמת, בעיניים פעורות ולב דומם, ואז הידיעה נקלטה במוחה, והיא זינקה עליו בצווחות אושר, כולה צחוק ודמעות של אושר. הם התחבקו, הוא נישק אותה והיא רעדה מהלם ומשמחה. כמה דקות לאחר מכן הגיחה אמה של ניקול מהמטבח וחיבקה את שניהם, ואז יצאו שניהם החוצה ועופפו להם לעוד טיול לילי בלתי נגמר. מאוחר בלילה נזכר ג'ק שיש לו טבעת, ובטקסיות רבה ענד אותה לניקול. המון חלומות ונשיקות וחיוכים הוחלפו באותו לילה, וביחד הם החלו לבנות חלום משותף, כאשר הכוכבים הנוצצים בעיניהם זוהרים יותר מאלו שבשמיים. בחמש בבוקר הם נפרדו, בקושי רב, וניקול טיפסה לחדרה של קלי והעירה אותה בקפיצה למיטתה, כדי לספר לה הכל ולצחוק ולשמוח ביחד.