from the depths of the ocean shall we rise again |
| 6/2009
הבלדה על ניקי וג'ק: 3. כוכבים
הם היו שם, שותקים ודוממים, כאשר הסגול של שעת בין הערביים העמיק מעליהם.
הם היו שם, שניים, שכובים על הדשא הירוק של סוף האביב, מתחת לעץ הגדול ששניהם אהבו כל כך. שוכבים מקבילים זה לזו, שריריהם רפויים, ראשיהם צמודים ועיניהם מתבוננות באותה נקודה רחוקה ברקיע. הם לא היו צריכים לדבר. רק הרחשים הרחוקים של המכוניות שעברו בכביש נשמע באוזניהם מבעד להלמות ליבם האחד.
ידה זעה, ממששת כמו מחלום את כפתורי השמלה הקיצית שלבשה, מבלי להסתכל יכלה לעקוב בעיני רוחה אחר הפיתולים הזעירים שעל כל כפתור סגול קטן. ידה השניה מצאה את ידו ואצבעותיהם נשלבו בדממה. היא יכלה לשמוע את קול נשימותיו השקטות, הקצובות, שהשתלבו עם נשימותיה שלה.
מעליהם, השמיים הסגולים נצבעו בכחול כהה יותר, מחשיכים מרגע לרגע, ונקודות זעירות החלו להופיע, בזו אחר זו, לאיטן, מאירות את הרקיע הרחוק כמו תווים זוהרים של שיר ישן ומוכר.
לפתע, היא מצאה את הקול לדבר, ולחשה, על מנת שלא להרוס את הדממה היפה, "אתה מסוגל להאמין שעוד פחות מיומיים נהיה נשואים?" עיניה נפנו אליו, ובמעט האור שעוד נשאר יכלה לראות אותו מחייך.
הוא הפנה את ראשו אליה, עיניו זוהרות יותר מהכוכבים. הוא לא אמר מילה, רק אחז בידה והניח אותה על שלו, בשתיקה. היא לא היתה זקוקה ליותר מכך. היא ידעה שהוא מרגיש כמוה.
השמיים מעל הפכו שחורים, כאשר מלכת הלילה פרשה את שמיכתה האפלה. הכוכבים המתרבים קרצו אליהם, וכאשר החושך הפך מוחלט, החלו לראות בהם דברים שונים.
"רואָה, שם? זה נראה כמו ארנב. הנה האוזניים שלו – והזנב..."
"והנה בית קטן. אפילו יש עשן שיוצא לו מהארובה!"
"ושני הטורים האלה נראים כמו ציפור קטנה, את רואה?"
"תראה את זה - כמו גביע גלידה." מתחילים לצחוק. אחר כך העיניים רואות דברים שונים, פרועים עוד יותר.
"זה נראה כמו ספל קפה."
"תראי את הנקודה ההיא שם - את לא חושבת שזה נראה כמו עין של דרקון?"
"הנה ינשוף!"
"ושם.. שם יש נשיקה."
"איפה?"
"הנה, פה." הוא מסתובב ומנשק אותה. היא צוחקת. פעמונים מצלצלים במרחבי דמיונם.
לאחר מכן הם משתתקים שוב, רק חיוך נותר על שפתיהם, מעין חיוך של ציפייה.
"תבטיח לי משהו."
"ממ..?"
"תבטיח לי שנמשיך לעשות דברים כאלה, גם אחרי שנתחתן ונתבגר, והשגרה תאפיל עלינו."
"השגרה לעולם לא תאפיל עלייך."
"תבטיח לי."
"אילו מין דברים?" הוא נפנה להביט בה.
"כמו זה," היא חייכה. "תבטיח לי שנמשיך תמיד להסתכל על הכוכבים בצורה הזו. שלעולם לא נראה אותם כסתם כוכבים."
הוא הביט עמוק לתוך עיניה. "אני מבטיח."
חיוך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
