ג'סטין סגר את דלת הבית מאחוריו ופנה אל הסלון. שם הבחין בדמות ישובה ברגליים משוכלות על הכורסא הירוקה, עיניה בוהות באוויר ופניה חתומות. כאשר התקרב הבחינה בו סאם ופתחה את פיה כאילו על מנת לומר משהו, אך מילה לא בקעה מפיה. ג'סטין כרע על הרצפה מולה והביט בה, מנסה לקרוא את תווי פניה. משהו בעיניה הראה לו שמשהו קרה אותו יום, והוא שאל אותה. שוב, ניסתה לדבר, לענות לו, אך ללא הצלחה. יותר מידי מחשבות התרוצצו במוחה והיא לא היתה מסוגלת לשלוף אחת מהן ולהופכה למילים.

בידה היתה אחוזה מחברת, היומן שלה, הבחין ג'סטין כאשר הביט שוב. הוא ידע שאם כתבה בו, היה זה רק מפני שמשהו יוצא דופן אירע. בקושי נטלה אותו לידיה בחודשים האחרונים. הוא הביט בה שוב. "מה קרה?"

היא ניסתה לדבר שוב, ויתרה לאור הבלבול והניחה את המחברת בידו.

הוא התיישב על הספה מולה ופתח את המחברת בעמוד בו היה מונח העט. עיניו התחילו לרפרף במהירות על השורות המעטות שהיו כתובות בדף החצי מלא, לאט מספיק רק כדי שמוחו יוכל לקלוט את המילים. הוא קרא את שלוש השורות הראשונות ושמט את היומן מידיו כדי להביט שוב בסמנתה.

"פגשת את... ג'יי?" הוא בלע רוק מספר פעמים לפני שהצליח להשלים את המשפט שמוחו ניסה להגיד. "...איך? מתי? מה הוא – "

ודווקא אי ההבנה שניבטה אליה מעיניו כמו נתנה בה עוד כוח, והיא קמה ממקומה והתיישבה לצידו. היא הניחה את ידה על שלו עד שנרגע, ואז החלה לספר לו הכל, תחילה בבלבול, איך ראתה אותו לפתע ברחוב, וזיהתה אותו לפני שהוא אותה; ואז נכנס הבטחון לקולה, והיא מספרת לו במין גאווה מודחקת כיצד עמדה מולו ולא פחדה, ולא ברחה, והישירה מבט כאשר אמר הוא את כל אותן נאצות ששמעה זה שנים בסיוטיה. היא אמרה לו שילך, ואפילו כשהגיב באלימות לא נפלה רוחה, ורק שבה ואמרה לו שילך, שילך ולא יחזור לעולם. ואז, בחיוך שהתפשט על שפתיה לאיטו, תיארה לו איך הבחינה בעיניו בהתחלה של פחד, כי ראה שהיא שונה, שלא יוכל עוד לפגוע בה, שהפחד שגרם לה כבר לא נמצא במקום בו שתל אותו. ואז הסתלק.

היא סיימה והשתתקה, ואז צחקה. וכששמע את צחוקה ידע ג'סטין כי שארית הפחד גם היא אינה, וכי הסיוטים לא יחזרו עוד, משום שהצליחה להתמודד עם הדבר הגדול ביותר שהעיב על חייה.

ומרגע שהבינה שהשתחררה, שתמו הזמנים בהם המחשבה עליו היתה גורמת לפניה להקדיר ולחלומותיה להשחיר, ידעה סמנתה כי לא יהיה עוד דבר שיהרוס את שמחתה, לעולם.

וחמישה שבועות לאחר מכן, כאשר סיפרה לג'סטין בחיוך ודמעות על תוצאות הבדיקה שערכה בחדר הסמוך, ידעה כי תמו הזמנים הרעים, וכאשר חיבק אותה האיש שאהבה, הבינה כי מה שעצר בעד גופה מלתת לה את הדבר שבו חפצה יותר מכל היה הפחד שרדף אותה מן העבר, וכי רק כעת משלא היה בליבה עוד, נפתח בו מקום לחלומות אחרים.

הילדה שנולדה להם היתה צחורה כשלג, ובפלומת שיערה הדק ראה ג'סטין את צבע האש ששלט בשיערה של אהובתו. כאשר נרדמה בזרועותיה בפעם הראשונה נדמתה בעיניה של סמנתה למלאך, וכשהרימה את מבטה ועיניהם הצטלבו, אמרו שניהם בחיוך את המילה שתהפוך להיות שמה של הילדה.

"אנג'לה."

                                                                                               בכל סוף ישנה התחלה.