השנה שעברה עליהם עד החתונה היתה השנה המאושרת בחייה של סמנתה, וכך היא תמיד אמרה, גם שנים לאחר מכן. פעמים רבות במהלך השנה ההיא אמרה לג'סטין שהיא לא יודעת איך תוכל לחכות כל כך הרבה זמן, ולעתים באמת חשבה שהזמן עובר לאט מידי, אבל המועד הגיע לבסוף, ובאותו היום היתה המאושרת באדם.

שמלתה הלבנה היתה פשוטה. אחרי הכל, היא לא חשבה כי יש צורך בשמלה מפוארת כאשר מספר האורחים כה מצומצם, ומלבד זאת, למרות שהשתנתה רבות בשנה החולפת, עוד נשאר בה משהו מתחושת הקטנות שהשתרשה במהלך השנים שלאחר האונס, ובמקום כלשהו בתוכה היא חשה שאינה מיוחדת מספיק כדי ללבוש שמלה יפה יותר מזו שרכשה. כך או כך, כאשר ג'סטין ראה אותה מולו לבושה ככלה, לא היתה זו השמלה שעליה הסתכל, אלא פניה, ובהן ראה את היופי העצום היותר שיכול היה לבקש לעצמו.

כאשר הבטיח לאהוב אותה עד המוות, הביטה בעיניו וידעה שיאהב אותה גם אחרי. וכאשר ענד את הטבעת המוזהבת על אצבעה, והיא ענדה את השניה על שלו וידיהם נפגשו, ידעה שאם היה עליה לחזור ולבחור, היתה עוברת שוב את כל הסבל, רק כדי להגיע לרגע הזה. כשנישק אותה בפעם הראשונה כאשתו זהרו דמעות על ריסיה, ומלבדו איש לא הבחין בהן. הוא נשק ללחייה הסמוקות וחייך אל תוך עיניה, ויד ביד הם פסעו, בעל ואישה כעת, לקבל ברכות מאלו שבאו לשמוח בשמחתם.

כשהחלה המוסיקה לפעום בצלילים עדינים נטל ג'סטין את ידה של אשתו. היא חייכה אליו בעיניים מאירות.

"הריקוד הראשון של הערב?"

הוא נשק לה קלות על פיה ויחד צעדו אל הרחבה כאשר הקול ברמקולים הכריז כי את מסכת הריקודים יפתח הזוג הטרי. מסביבם החלו להתקבץ זוגות נוספים, אך עיניהם שהביטו רק זה בזו לא ראו דבר מלבדם. מחוברים באהבתם וברגע שלעד יחרת בזכרונם נעו אט אט, ראש מונח על כתף וידיים מחבקות, עד שצלילי השיר האחרונים נמוגו לתוך אופטימיות השיר הבא, וריקודם האיטי התחלף בצעדים המהירים שעליהם נהגו להתאמן לשם ההנאה בדירתה של סמנתה כאשר שהו שם יחד בשעות הערב המאוחרות.

בלב דופק מהתרגשות ומאמץ התיישבה סאם ולגמה מים צוננים מן הכוס שעמדה על השולחן. היא נחה במשך כמה דקות, עוקבת בעיניה אחר ג'סטין שרקד באותה העת עם אמו, ואז הושטה יד אל מול פניה וקולו העליז של דייב שאל אם תואיל לרקוד עמו.

כשהלכו יחד לרחבה עצר אותה דייב מעט רחוק מן ההמון הרוקד, ובעודו נוטל את ידה אמר, "סאם, מגיעה לך ברכת מזל טוב ממני. אני לא זוכר שאמרתי משהו עדיין." הוא חייך, ואחר הרצין. "תראי, סאם, רציתי פשוט להגיד לך – כלומר – " הוא העיף מבט בג'סטין שעמד בקצהו השני של האולם. "את לא יודעת כמה טוב עשית לו. אני לא מכיר אותו הרבה זמן, לא הרבה יותר ממך, בכל אופן, אבל זה הספיק לי. ראיתי אותו איתך, וראיתי אותו בלעדייך, והחלק של ה'איתך' הוא הרבה יותר טוב." סמנתה הביטה בו, מעט מתקשה להאמין שחברו הציני והעליז של ג'סטין הוא שמדבר אליה בפנים כה רציניות. "אתם נפלאים יחד. לא הייתי יכול לאחל יותר טוב מזה בשביל חבר טוב כמוהו." דייב חייך במבוכה והרים את עיניו. "הנה הוא בא. הייתי רוצה לבקש שלא תספרי לו על מה שאמרתי, כי הוא יחשוב שהתרככתי, אבל לא הייתי רוצה לגרום לך להתחיל את הנישואים האלה בשקר, אז רק תנסי לשכנע אותו לא להשפיל אותי בגלל זה יותר מידי." הוא נשק לה על לחיה והלך חזרה אל שולחנו.

ג'סטין הביט בחברו שפסע הלאה מהמקום אליו התקרב כעת בעצמו.

"מה היה כל זה?" שאל כשחייכה אליו אשתו.

חיוכה התרחב. "אני אספר לך אחר כך. עכשיו בוא לרקוד."

שעות לאחר שהחגיגה הסתיימה הם עוד ישבו יחד, מדברים, לא מסוגלים להתיק את עיניהם זה מזו. גם בשעות הקטנות של הלילה, עייפים ומותשים מהתרגשות, שכובים צמודים במיטת בית המלון, לא יכלו לישון, לא בטרם סיימו לחלוק את אלפי הרגשות והחלומות שבערו בהם באותם רגעים. רק מאוחר אל תוך הלילה נרגעו סוף סוף ונרדמו מחובקים, זה בזרועות זו.

באוויר יש ריח של שינוי כשאת פוקחת את העיניים

ומתוך רצון שלא לאבד את החלום

עוצמת אותן חזרה.

התקרה הבהירה שמעלייך מבליחה רק לרגע,

ומייד את נזכרת.

החלל השחור שמאחורי העיניים מתמלא בזכרונות,

ואולי רק חלומות,

או משאלות.

מהר יותר מהצללים שבאחורי מחשבותייך,

הרגשות ממלאים את ליבך.

את כבר לא יודעת מה לחשוב. את לא רוצה להתעורר ולגלות שהכל היה חלום.

ידייך נשלבות כמו מעצמן, והאצבעות מגששות.

האישור מגיע.

זה לא חלום.

העיניים נפקחות שוב, ועתה האוויר שמלא בשינוי חזק יותר מתמיד.

הסביבה שסביבך זרה לך,

הסדין עליו את שוכבת - אינו שלך.

ובהבזק של זכרון ותקווה את מסיטה את ראשך הצידה

והאוויר נמלא באהבה.

מעגלים נסגרים, חלומות מתגשמים.

חיוך, והכל נכון.

והוא מחזיר לך חיוך.

הוא שם, מולך.

האוויר שוב נמלא בשינוי, ואת נושמת אותו

באהבה,

כשיד נוגעת ביד

ולב נמתח אל לב.

בתוך המציאות החדשה שאליה התעוררו בבוקר שאחרי, כשהביטה אל החיוך בעיניו של האיש שאהבה, סמנתה חשבה שיותר מזה לא תצטרך לעולם.