האיגרת הגיעה בחצות היום השישים ושמונה להיעדרו. מחלון המטבח ראתה את השליח לבוש המדים האדומים נוקש שלוש פעמים על דלתה ולבסוף מניח איגרת דהויה על מפתנה. חבויה מאחורי קיר ביתה שלה המתינה עד שנדם קול צעדיו בחוץ החמים ואז צעדה באיטיות אל הדלת והרימה את הנייר המקופל מעל אבני החצץ.

ביד רועדת שברה את חותם השעווה; המכתב רעד אל מול עיניה והיא עצמה אותן על מנת ללחוש ללבה לייצב את ידיה המהססות. לבסוף העזה להביט.

תאריך, הפניה, שמה הרשום בדיו שחורה באותיות עבות, ושלוש שורות קצרות שנחתמו בהבעת צער וחותמת שעווה נוספת. המושל מצטער להודיעך, היה רשום באותה דיו שחורה ובאותו כתב עגול ומסודר להחריד שהכיל את שמה.

עיניה רצו לגמוא מרחקים ברגע, לרוץ על פני המילים והשורות עד לאות הסיום, אך ביד יציבה והינד עפעף עצרה בהן מלקפוץ הלאה וקראה כל מילה באיטיות כה רבה עד כי לבה התפקע. אך היא היתה חייבת להבין עד תומו את הכתוב, להניח למוחה לעבד את המידע עוד בטרם יחדרו הבשורות המרות לליבה. היא ידעה מה כתוב בה עוד לפני שפתחה את הדלת, ובכל זאת קראה את האיגרת הממלכתית הרשמית כמי שמבקר יצירת אמנות.

כאשר לבסוף הרשתה לעצמה לעכל את המידע, להבין שזה אכן זה, שהדבר שמפניו יראה וממנו חרדה אכן אירע, צנחה חרישית אל הרצפה והמכתב אחוז בחוזקה בין אצבעותיה. האוויר שאצרה בריאותיה משך הקריאה המתוחה השתחרר מקרבה בשריקה עת אוושו קפלי הקטיפה של שמלתה את לוחות העץ הגסים, והדמעות לא איחרו לבוא.

המוות מצא אותה, לבסוף.

***

נמלה שחורה קטנה ותועה שטיילה בין החריצים שברצפה הופיעה בזווית עינה ומשכה את מבטה, והיא הביטה בה בעיניים בוהות. הנמלה נמלטה אל בין הצללים בפינה, שם לא יכלה עוד לראותה.

כאשר הרימה את עיניה מעלה אל החלון לידו עמדה בחשש קודם לכן וצפתה בשליח האיוב מניח את הקללה על מפתנה, הבחינה כי הערב יורד, וכאשר נדד מבטה שוב מטה אל האיגרת המקומטת שעדיין היתה אחוזה בידה נשרה עוד דמעה מעינה אל הכתם הלח שהלך והתפשט על שמלתה.

היא נרדמה על הרצפה הקשה, שרועה באי נוחות בפינת החדר האפלולי כשידה עודה קמוצה סביב המכתב ששינה את חייה. מחשבתה האחרונה לפני שעטפה אותה השינה היתה מחשבה מעורפלת אך חדה שלחשה באוזנה, זה לא יתכן. זה לא אמיתי. משהו רע קרה; אני חייבת למצוא אותו. קורי השינה עצמו את עיניה וריסיה הלחים מדמעות נצמדו ללחיים חיוורות מיגון כאשר מילה אחרונה הדהדה בראשה עת אבדה ממנה ההכרה;

פוסטין.