ג'סטין תייג את הספר עב הכרס שהחזיק ורשם את תאריך היום בכרטיסיה המודבקת לצדה הפנימי של הכריכה. הוא העיף מבט נוסף בצג המחשב על מנת לוודא שהשם הרשום בו זהה לשם הרשום על כרטיס הפלסטיק, ואחר העביר את הספר הכבד אל האדם שעמד מולו.

"בבקשה. שבועיים מהיום." הוא חייך ופנה לעבור לאדם הבא בתור כשקראה אליו אייריס במצוקה.

"ג'סטין, המחשב הארור שוב מסרב להוציא להשאלה עבודות דוקטורט. תוכל לבוא הנה ולסדר את זה? אני חייבת למיין כמה ספרים חוזרים, ויש משלוח של אנציקלופדיית הגיאולוגיה החדשה שמחכה לקטלוג."

"כמובן." הוא נפנה אל צג המחשב השני ותיקן את השגיאות שצצו בכל יום מחדש, נאנח למחשבה על עקשנות הדיקן שלא לספק להם מחשבים חדישים.

"סליחה," אמר קול שקט ועדין לשמאלו.

הוא נשא את ראשו מעל מסך המחשב והביט אל הפנים שמאחורי הקול. מולו עמדה הבחורה היפה ביותר שראה מחייו. הוא סקר את קומתה הנמוכה ושיערה האדמוני האסוף על קודקודה, ואחר ניער את עצמו ושאל לבקשתה.

"את.. לומדת כאן?" הוא שאל בפליאה כאשר נתנה לו רשימה קצרה של ספרי פסיכולוגיה וסוציולוגיה מהמתקדמים שבהם. כה קטנה נראתה לו, על עורה הצח ופניה המחודדים, נדמתה לו כיצור שברירי ועדין. רק כאשר התעמק בעיניה הירוקות הבחין בעומק שהסגיר את גילה.

היא נדה בראשה פעם אחת והביטה מטה אל רגליה, מבוהלת ממבטו החוקר.

כאשר שבה לאחר דקות ספורות עם ערמת הספרים בזרועותיה, העיף בה מבטים קצרים מזוויות עיניו בעודו מתייג את הספרים במערכת המחשב. כשהושיט לה את השקית עם הספרים ואת פתק ההשאלה לא יכול היה לעצור בעצמו ובטרם פנתה ללכת אמר, "ג'סטין."

היא הביטה בו, מופתעת ומבוהלת. "סמנתה."

ואחר סבה על עקביה ונסה מן המקום.

הוא החל להיתקל בה יותר ויותר במהלך השבועות הבאים, הבחין בה כמעט בכל מקום אליו פנה ברחבי הקמפוס. פעמים בודדות נוספות הגיעה שוב לספריה על מנת לאסוף חומרים נוספים, ואף על פי שניסה לדובבה הביטה בו תמיד באותו מבט מבוהל וחרד שראה בעיניה כאשר שאל לשמה, עד שהרגיש כאילו הוא חודר לפרטיותה, והתרחק.

עם חלוף השבועות והחודשים החל לתהות על קנקנה, לפשר בדידותה ועריקתה מן החברה, שכן מעולם לא ראה אותה בחברת אחרים, ותמיד נראתה לו כה גלמודה וקטנה כשישבה ליד שולחן הקפיטריה או על הדשא עם אחת המחברות בהן כתבה כה הרבה. הוא מצא את עצמו כמהָ להכירה, לדבר עמה באמת, להביט אל תוך נפשה ולראות את מה שנסתר ממנו בעודו עומד וצופה מן הצד.

מתוך אותה כמיהה לדעת מי היא אותה נערה אדמונית קטנה ובודדה, החל להתקרב אליה, אט אט. בעדינות שאל לשלומה בכל פעם שפגש בה, וחייך כלפיה בחום אמיתי שהמס מעט את הפחד בעיניה. לאט לאט החלה להיפתח אליו, היתה יושבת איתו בספריה כאשר עבודתו לא היתה מרובה ועונה לשאלותיו, מספרת לו מעט על עצמה ושומעת את סיפוריו המשעשעים על החיים בעיירה קטנה הסמוכה לעיר הגדולה.

בפעם הראשונה בה חייכה אליו חש ג'סטין כי העולם כולו מחייך עבורו אותו רגע. והיה זה אז כאשר הבין כי הוא מאוהב.

כאשר החלה סמנתה את שנתה השניה היו קרובים מספיק בכדי לדבר כמעט על כל דבר שעלה בדעתם, והיו מבלים שעות רבות זה בחברת זו. הוא סייע לה במציאת מקורות לעבודותיה וחסך לה את זמן החיפוש הממושך בספריה, ומעיניו הטובות שחייכו אליה בכל פעם שנפגשו החלה להכיר את טוב לבו וחרדותיה החלו לשכוך.

ברצונו לקרַב אליה בהבינו את עוצמת התאהבותו בה, ניסה להתקרב אליה מעט יותר, אך קרבתו הפיזית היתה כמעט בלתי נסבלת על ידה. כל אימת שנגע בה היתה קופצת בבהלה, ואם ניסה לדבר עמה לאחר מכן או להתקרב אליה שנית, היתה קמה ממקומה ונמלטת מן המקום. ויותר משפגעה בו האכזבה שבדחייתה, תסכלה אותו העובדה שאינו יודע מהי הסיבה להתנהגותה המשונה. מתוך רצון לשמור על קרבתה ולשמוע את צליל צחוקה הרך לצדו פסק מלרמוז לה על רגשותיו, ולא נגע בה יותר, אף כי לרגעים נדמה היה לו כי החשש והתדהמה בעיניה מקורם כעת ברגשות דומים לשלו. בינו לבין עצמו, היה מוכן ג'סטין להישבע כי אינה מסוגלת להודות בפניו באהבתה מפאת פחד קדמון כלשהו, אך מלבד פריקת תסכולו באוזני שותפו לדירה, לא אמר לה על כך מילה.