שבוע לפני סיום שנת הלימודים השניה שלה ניגשה סמנתה אל ג'סטין ושאלה אם ברצונו להצטרף אליה למסיבת סיום השנה. יותר משהופתע מבקשתה זו, נדהם על כי רגע לאחר מכן קרבה אליו ונצמדה לגופו בחיבוק. מעולם לא עשתה זאת קודם לכן, ואף כי בחודשים האחרונים נפתחה כלפיו מעט יותר והוא ראה בעיניה כי היא מבקשת את קרבתו ואת מגעו, מעולם לא יזמה דבר מעין זה לפני כן.

בלבו הגדיר אותה כבת זוגו, והוא ידע כי היא רואה עצמה ככזו, גם אם מפחד הטמון בה סירבה להכיר בכך.

רתיעתה ממצבים מסוימים בהם נותרו לבדם ותגובתה לדברים שאמר שרמזו על הקשר ביניהם אמרו לו כי ישנו דבר מה שאינה מספרת לו, אך הוא ידע כי לא תספר לו עד אשר תחוש בנוח לעשות כן. הדבר רדף אותו, והוא בילה ימים ולילות בנסיון להבין מה מסתתר בלבה שכה אהב.

מסיבת החוף שנערכה בסוף האביב המתה אנשים. השמש עמדה במרומי השמיים והאירה על הקרנבל העליז שמילא את החוף החולי, ורוחות סוף האביב נשבו בשערותיהם של הסטודנטים פורקי העול.

סמנתה היתה מאושרת אותו יום, כאשר הסתובבו בין דוכני הגלידה והנקניקיות וצפו בגלגל הענק שהובא למקום עת הסתובב שוב ושוב. החיוך לא מש מפניה, ולבו של ג'סטין דילג בקרבו עת צפה בה מחייכת אליו באושר ומתהלכת משוחררת בינות לאנשים. הוא הביט בה עת ישבו באחד מקרונות הגלגל הענק, מדברת אליו על תוכניות לעתיד וכל כולה חיוכים ונמשים, והתפלא עד כמה השתנתה מן היום בו הכיר אותה.

היתה זו היא אשר משכה אותו לרחבת הריקודים המאולתרת לקראת סוף היום, וכאשר נטלה את ידו בידה חש כמי שהשמיים נפתחו בעבורו.

כאשר החזיק אותה קרוב אליו לצלילי להקה מזדמנת, הביט בה ובעיניה ראה את כל מה שציפה לו. הנשמה היקרה לו מכל ניבטה אליו מעיניה, ומתוכה קרנה אליו האהבה העמוקה ביותר שטעם.

הוא טבע בעיניה, המום ממראה עיניו ומהרגשות שראה בהן, ובלב הולם ומרקד רכן לנשקה.

היא הרשתה לעצמה להתמסר לו אך לרגע, ואחר ניתקה ממנו בבהלה והביטה בו, מבועתת. אותו פחד ששכן כה עמוק בתוכה התעורר שוב לחיים, וכעת נוסף עליו הפחד מפני מה שעלול היה לקרות לו תרשה לעצמה לתת את נשמתה לאדם היחיד שלו רצתה לתיתה. היא התרחקה ממנו, מנתקת כל מגע ביניהם, מבוהלת וחסרת אונים, ומבלי להביט בו פעם נוספת פנתה ורצה מן המקום.

ג'סטין הביט אחריה בכאב, לא מבין, אינו מסוגל להבין. הוא המתין עוד רגע בבלבול, ואחר רץ בעקבותיה, נחוש בדעתו שלא לתת לה לחמוק ממנו הפעם.

מחוץ למתחם הקרנבל היא עמדה בגבה אליו, רועדת ובוכיה, ידה מחטטת בתיקה, מחפשת אחר מפתחות הרכב.

הוא ניגש אליה, ולמראה הכאב והפחד בפניה חשב כי איבד אותה לעד.

"סמנתה, אני - "

"לא." היא לחשה והדפה את ידו ממנה.

"סאם - "

"עזוב אותי. לך."

ושוב, הוא ניסה להתקרב, ושוב, הוא ניסה לגעת, לגעת בנשמתה, ושוב, היא נרתעה, באופן כמעט בלתי מורגש, אך מורגש, מורגש בהחלט, בשבילו.

ואז, זה התפרץ מתוכו, כמו אש עצומה שלא יכול היה עוד לכלוא בתוכו.

"את יודעת מה? אני אוהב אותך!" זרועותיו התנופפו באוויר מבלי שידע לאן, וידיו רעדו כשהביט בעיניה הפעורות בהלם. "אני - אוהב - אותך!" לבו הלם כמטורף והוא שמט את זרועותיו כשהאומץ נשאב מתוכו בבת אחת למראה פניה. הוא ידע שהיא עומדת לברוח, שוב. "אהבתי אותך מהרגע שראיתי אותך." הוא אמר, בשקט.

והיא ברחה. שוב.