כמה זמן עבר? שנה?
וואו. שנה שלמה. האושר שהציף אותי באותה תקופה.
כשאף אחד חוץ משנינו לא היה בתמונה. רק אני ואתה.
ולחשוב, שעברה שנה שלמה.
"תצעדי תמיד קדימה ותסתכלי ישר. אל תעצרי בצדדים ואל תסובבי את הראש אחורה. רק להתקדם"
אבל אני צועדת. הרגליים כבר כואבות מרוב התקדמות. אני מתאמצת, מזיעה, מנסה לרוץ.
אני מרכזת את מבטי אך ורק באופק ולא מורידה אותו. אפילו כשנתפס הצוואר.
אז למה אני עדיין תקועה במקום? מכווצת ומקופלת. כל כך קטנה ליד כולם.
אני נשכבת. רוצה כבר לישון. לא יכולה עוד להכיל.
כואב לי הראש אני הולכת לישון.
חג שמח...
הגלגל הסתובב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
