פרידות.
פרידות אף פעם לא היו הצד הכי חזק שלי. טוב האמת, אצל מי כן? זה חלק מהאנושיות שלנו.
אני שונאת פרידות. אני לא מחזיקה בהן מעמד. לא, אני לא מהבוכים. אני מהאדישים.
אז זהו. עכשיו מתחילים לספור לאחור עד הפעם הבאה שהוא יבוא. שנה הבאה.
חיבור מחודש.
אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון בסוג של מחויבות מסוימת. איך הגעתי לזה? לא ממש שמתי לב. אבל זה קרה.
עד שהצלחתי להתנער ממנה בעבר היא חזרה, והפעם הרבה יותר רגישה ומזויפת אבל מדהימה.
מהסיבה הזאת לקחתי מה"מחויבות" הזאת הפסקה קטנה. וזה עשה לי טוב.
התחברתי מחדש לאלה ששכנעתי את עצמי שאני שונאת אבל בתת מודע התגעגעתי אליהם כל כך.
וכן, לאט לאט, עם המון עזרה שלהם, אני חוזרת לעצמי. אבל הפעם, במובן הטוב.
ספקות.
"היה יכל להיות לך טוב איתו"
במבט לאחור, אולי באמת?
"לכי על זה, זה כבר נהרס במילא"
bollocks
הכל שייך לעבר.
הרגעים היפים.
הוא פשוט בן אדם מדהים. היה כל כך כיף. כל שנייה איתו, פשוט לא להאמין. אבל נישאר ידידים. לא יותר.
ופה אני חושבת שלקחתי את ההחלטה הכי נבונה.
ולסיכום:סתם תמונה חמודה כשישנו אצל דילן:
אני וגבי.
היה כיף.
צ'ימו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
