אף פעם לא הייתי תומכת גדולה של הקיץ. האמת שתמיד הייתי נגד.
החדר נהיה כבשן והחום באמת בלתי נסבל, לצאת מהמקלחת ועוד לפני שמספיקים להתלבש הזיעה לא מהססת לצוץ,
ובמקרה של חוסר מזל והמקרר מתקלקל [מה שבאמת קרה לנו הקיץ בזכות מרפי היקר ובגלל זה בעצם העלתי את זה בתור אפשרות
] צריךלהתחיל להתרוצץ בין כל השכנים והחברים הקרובים [מילולית. למי יש כח להתחיל לנסוע לכל מי שמכירים] ולהטמין שם את האכול
שעלול להתקלקל.
החום נהיה מכשול אפילו כשמדובר בסך הכל לרדת עם הלכבה. לא יותר מ5 דקות ואני טובעת בזיעה של עצמי. כן כן עד כמה מגעיל שזה נשמע
זאת המציאות הקשה שבחורף הייתה מאוד קלילה ומהנה.
אבל מה, עם כל המגרעות הארורות של הקיץ הזוועתי אני עדיין לא מוכנה לסיים אותו. עוד 6 ימים אני חוזרת ללימודים. בפעם האחרונה אני חייבת לציין.
החודשים האחרונים של האזרחות שלי עד יום הדין שמתקיים ב17 ליולי 2011.
חופש...התחושה הזאת שכאילו רק שלשום סיימתי את הבגרות האחרונה להשנה [מדעי הטכנולוגיה. עברתי בלחץ] ובלילה של אותו יום
יצאתי לחגוג את זה. המחשבה שעוד חודשיים שלמים כבר ממזמן לא קיימת.
אני לא מוכנה. שום דבר לא מוכן. תיק עדיין לא קניתי. טוב, צריך להזדרז.
המשך קיץ נסבל לכולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
