אני עליתי לכיתה י' ואני הכרתי חברה אנחנו לא מכירות לעומק עדיין אבל מה שבטוח אנחנו נהנות אחת בחברת השנייה, אנחנו גם עם עוד מספר אנשים שהיא מכירה ושאני מכירה.
יש לי שתי חברות שהן איתי מכיתה ז' אפילו לפני,אבל השנה חברה אחת בבית ספר אחר והשנייה בכיתה אחרת, הייתה ביני לבין חברה אחת [זאת שבכיתה אחרת] מריבה ולא דיברנו מספר ימים וזה נתן לי את הגישה להכיר את החברה החדשה ועוד אנשים חדשים, כי אם לא הייתי רבה איתה היינו דבוקות אחת לשנייה ולא היה יוצא לנו מזה כלום, אולי זה נישמע מגעיל שאני לא ממש ניסיתי לתקן את המריבה אבל פשוט אני לא הרגשתי אותו דבר איתה מאז כיתה ח או ט הרגשתי שאנחנו משתנות, לא יודעת אם הן השתנו אבל בטוח שאני כן, אז הרגשתי פער בינינו וגם היו מלא מריבות יצא שבכל מפגש שלנו היינו רבות.
אז לכן לא ניסיתי כל כך להשלים אתה אלא לנסות להכיר אנשים חדשים ולדעת שהחברות ההיא לא תוכל להירפא.
עם החברה שבבית הספר האחר אני דיברתי כמעט כל יום בטלפון וסיפרתי לה על החוויות שלי והיא על החוויות שלה.
ואז אני השלמתי עם החברה שבכיתה האחרת, באתי אלייה, והחברה השנייה התקשרה ואמרה לה [בלי ידיעה שאני אצלה] שהיא לא רוצה לדבר איתי יותר בחיים, אני כמובן לא הבנתי למה ואז חברתי מהכיתה המקבילה אמרה לה שאני בחדר איתה. היא אמרה שנמאס לה לשמוע מכמה שטוב לי וממה שאני מספרת ומכמה שאני "חופרת" לה על חברתי החדשה, ואני? זה הגיע לי בבום! אני לא האמנתי! אני לא מאמינה שהיא אמרה לי את זה... כשאת שואלת ממני משהו אני מצפה שתקשיבי לי, שתביני, שתשתפי אותי גם, ואני באה מספרת לה על מה שאני מרגישה וחווה וכמובן שזה משהו יוצא מין הכלל בשבילי וחוויה חדשה ויכול להיות שאני באמת "חופרת" לך עם זה אבל אם יש לך בעיה עם זה בבקשה, בואי תגידי לי על זה אל תפני לגורם אחר! תגידי לי ואני לא אעשה את זה שוב!
פשוט אני מצפה שכשאומרים לי, "בואי תספרי" אני אומרת ואני לא מרגישה אם אני "חופרת" או לא אני פשוט מספרת ואם את לא מרגישה עם זה בנוח בואי תגידי.
כנראה שכשאמרתי שאת החברויות האלה אי אפשר יהיה להציל... צדקתי, כי הן לא יודעות להיות חברות. אני בן אדם שצריך הקשבה והבנה ואני חשבתי שלפחות את זה יש לי, גיליתי שלא.
אני ממש מקווה שעם החברה החדשה אני באמת ארגיש חברות, כזאת שאני באמת חולמת עליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
