הרבה זמן עבר מאז הרגשתי צורך לכתוב כאן, לפרוק קצת

כנראה שמצאתי מקומות אחרים לפרוק וכרגע לא בא לי ללכת לחפש אותם

אז אני פשוט כותבת,

או שזה פשוט קשור לעובדה שאני מרותקת למיטה עם גב תפוס

בכל מקרה זה לא כיף

הרבה מים עברו בנהר מאז פעם אחרונה ונראה כאילו כלום לא השתנה,

החיים ממשיכים לעבור על פניי כאילו אני לא שם,

אני ממש שקועה בתוך הבועה שלי, ולא שרע לי עם זה, להיפך

מה שיש בחוץ הוא לא אטרציה כזאת גדולה.

מפתיע? אותי לא...

כל כך נח לי להיות מרותקת למיטה, אני לא צריכה להמציא לי תירוצים ללמה לא בא לי לצאת מהמיטה,

אני פשוט לא יכולה,

אני שוקעת לי בהרהורים ומחשבות, נחמד דווקא

מזל שהגוף שלי עושה לי הפסקות מדי פעם כשאני לא יודעת לקחת אותם לעצמי

רק חבל שזה עולה לי בהרבה סבל וכאבים, הזוי.

יום העצמאות עבר, כך גם פסח, יום השואה ויום הזכרון, הכל כהרף עין

תכף יהיו לג בעומר ושבועות ואז תגמר השנה, מדהים

היא רק התחילה אתמול...

ומי יודע איפה נהיה היום בעוד שנה...

סתם טל- בריתוק למיטה