עבר עלי שבוע קצת מבולבל...

אני מאוד מהר שוכח תובנות שאני מגיע אליהן אחרי התגברות על תקופה קשה. אמנם זה טבעי, כי אי אפשר לחיות כל הזמן עם מנטרות מול העיניים, אבל אני באמת חייב לשים לב לא לשכוח. אף פעם.

העבר הוכיח לי שהשכחה עלולה להוביל למקומות עגומים. השכחה גוזלת ממך את הכלים שבהם השתמשת כדי לברוח לראשונה ומובילה לכך שצריך מחדש לחצוב בבטון מזויין עם מזלג פלסטיק.

אני חושב שחשוב לציין שכשאני מתייחס למונח שכחה, אני לא רק מתייחס ללשכוח חוויות או תובנות, אני מתייחס ללשכוח את ההרגשה. וזה מבחינתי הדבר החשוב באמת. אני מאוד בן אדם של "הרגשה" וזה מתבטא אצלי בצורה מאוד פיזית - מה שמצד אחד עלול להיות קצת מעיק לפעמים ומצד שני, תמיד משאיר אותי במסלול הנכון - מלית ברירה.

לפעמים הזכרון של "ההרגשה" יותר חזק אצלי מהזכרון של ההבנה.

בשבוע האחרון "הרגשתי" את אותה הרגשה ישנה שבה אני לא רוצה להיות שרוי.

העיסוק והדאגה המוגזמים בכל הנוגע לקריירה ולחיי הזוגיות לא עשו לי טוב. הרבה מחשבות שליליות עלו, הרבה רגשות שאני מאוד לא אוהב התעוררו אצלי. הלחץ והדאגה ישבו מאחור כל הזמן על אש קטנה והובילו לכך שכמעט כל יום הייתי עם מישהו כדי להיות האוזן הקשבת ולהקשיב למישהו אחר מלבד לעצמי.

No more.