מה שכתוב בכותרת הוא שורה משיר. נחשו איזה.

היה טיול שנתי.

באופן לא צפוי לחלוטין כמה יאס"ניקים אחרים כבר כתבו בבלוג שלהם על הטיול. לא נורא, קצת קונפורמיזם עוד לא הרג אף אחד.

או שכן.

בכל אופן, לינת שטח זה כיף. וגם אמרו שהמסלולים שהלכנו בהם היו יפים. אני לא כל כך שמתי לב, כי הייתי עסוקה בהתבוננות מעמיקה באדמה שעליה אני דורכת, מחמת צואת פרות ורגליים כואבות.

ויש לי פחד נפילות רציני, ששמעון, משום מה, מתעקש שהוא בעצם פחד גבהים. יש לא מעט סימפטומים משותפים, אבל זה לא בדיוק אותו הדבר. שיהיה, לא אכפת לי איך מגדירים את זה. זה לא כיף בכל מקרה.

בבוקר היום הראשון של הטיול הגענו לחוף בצת. שלט קטן "שירותים" צד את עינינו, ואני וכמה בנות נזקקות נוספות אצנו לנו לכיוון המיוחל. דלת נעולה ניפצה את כל תקוותינו. מרושעים שכמותם. נאלצנו להתאפק עד הטבע האחיד הבא (טבע אחיד=טבע שניתן להתאחד איתו).

ראינו נחל פקאצי. הוא היה ורוד. מאוחר יותר התברר לנו שאלה היו שפכים. מפעלים מרושעים.

מדריך הטיול של הכיתה שלי סיפר לנו על פיכה דאומה שהביאה לבסתא שלה פתוזים, זבוקות ובסלה ובימבי, על באז שטרף אותן, ועל דייץ שהציל את המצב. זה היה משעשע.

אני מניחה שחזרתי למסורת עתיקת היומין שלי בנוגע לקווים מפרידים.

christiana העבירה לי שרביט/מקל די מזמן, אבל לא יצא לי לעדכן עם שלוש עובדות שקשורות בי.

תהיתי אם "שלוש עובדות שקוראיי לא יודעים עליי" כולל את קוראיי היאס"ניקים, שמכירים אותי היטב. מצד שני, רוב קוראיי הם יאס"ניקים. מצד שלישי, לא אכפת לי. בכל מקרה, אני אפרסם את תוצאות השרביט בפוסט הבא.

כתבו עליי, לפני קצת יותר מחצי שנה:

"קצת צחוק, קצת ציניות, מערבבים הכל ויוצא בלוג

הבלוג הזה נקרא "לא... באמת?". לאותה כותבת יש גם בלוג סיפורים, אבל עקב זה שהוא לא התעדכן מאז פברואר אני לא אעביר עליו ביקורת, וכשהוא יתעדכן אני אחזור אליו. אבל הבלוג שאני מדבר עליו עכשיו, אפילו מבלי להתאמץ אפשר להבין שהולכת להיות בו ציניות. למעשה זה בערך כמו קצרים, רק הרבה יותר טוב ועם הרבה יותר פלפל, לדוגמא שימו לב לקטע מהבלוג: "בודקת את המתלה עם חולצות של בנים. "זה חולצות של בנים. החולצות לבנות במתלה השני." תודה על האינפורמציה, אדוני המוכר. זכותי לאהוב בגדים של בנים."

כוכבים: **** וחצי

ביקורת: ציני, אינטלגנטי ומצחיק."

קישור לקטע, כמובן.

וקישור לבלוג שבו זה נכתב. מומלץ לבקר שם, כי זהו בלוג חביב ביותר, ולדעתי הוא זכאי להרבה יותר מבקרים מאשר מה שיש לו היום. תיכנסו, תקראו, תתרשמו (או תירשמו לביקורת), תגביו אם יש צורך, ותיהנו.

יקירתי הודיעה שבימים הקרובים היא תעדכן את בלוג הסיפורים שלה עם הפרק החדש של רוז, אחד מהסיפורים היותר טובים שקראתי. אני חושבת שזה סימן לכך שהגיע הזמן שתקראו את הסיפור הזה מהתחלה (והוא גם לא ממש ארוך כרגע).

וכן, פרסומות סמויות כבר מזמן הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהבלוג שלי. אז מה. זכותי.

אופוריה פתאומית צנחה עליי. אולי כי סוף סוף ישנתי טוב, אולי בגלל אמבטיית הקצף המרעננת שעשיתי אתמול, ואולי כי טוב לי סתם ככה. במוחי תכננתי את יום ההולדת של אדם יקר. אף שיר לא התנגן לי בראש. קמתי מהמיטה ולא חשתי סחרחורת או בחילה. היה לי נחמד, במובן הכי טוב שיכול להיות למילה הזאת. וזה היה טוב. הגיע הזמן לכתוב משהו. מזמן לא כתבתי.