מה כבר ביקשתי? מה??

בסך הכל ערב מסכן שיש בו את המשפחה ואת החברים ההכי קרובים. מסורת כזאת במשפחה לפני גיוס.

אף פע לא היה לי מסיבה שהיא רק בשבילי. תמיד מישהו נדחף.

הגעתי לבת מצווה, ואני חוגגת עם כל הילדים בבית. הגעתי לגיל 18 ואני חוגגת עם ילדה בת 7 שנולדה יום אחריי. הגעתי לגיוס ואני חוגגת עם בן דוד שלי שקטן ממני ב4 שנים.

בסך הכל ערב אחד בשבילי. וגם אותו אמא הייתה חייבת להזיז בגלל הופעה מחורבנת שהיא לא יכולה לוותר עליה, והתאריך החדש לא מתאים לי בכלל. או קיי אני יכולה לנסות להסתדר אבל לחוץ לי הזמן. ואז גם החברה הכי טובה שלי מודיעה שהיא לא תוכל להגיע גם למסיבה וגם ליום של הגיוס. לים הגיוס אני מבינה למה לא אבל למסיבה... היא לא הסבירה למה.. וכל כך חשוב לי ואמרתי לה ובכל זאת.מבואסת כמו החיים. פשוט מרגישה חרא. מרגישה שלאנשים לא ממש איכפת ממה שאני מרגישה, ולהורים לא איכפתת ממה שאני רוצה, בגלל הופעה מפגרת שהם רוצים לראות. שילכו שיהנו ושיחנקו מכל העשן. ומצידי שלא תהיה מסיבה. למה לי לעשות מסיבה ולדעת שאני לחוצה בזמן כי למחרת אני אמורה לקום ב5 בבוקר?? למה?? למה אמא יקרה לא מבינה שיש לי לוח זמנים משל ורצונות משלי ובסך הכל ביקשתי ערב אחד משלי? אמא יקרה ו"אוהבת"- אם היית הבת שלי, הייתי שמה זין על הכרטיסים, מנסה למכור אותם, ועושה לבת שלי מסיבת גיוס כי היא ביקשה ונוח לה בתאריך הזה. לא סתם ביקשתי והסברתי. אין עם מי לדבר. פשוט מרגישה כל כך לבד. מרגישה שלאנשים לא איכפת ממני. אז יצאתי לרחוב בלי שאף אחד יידע וגם אחרי 3 שעו לא שמו לב בכלל שאני לא בבית. רק התקשרו לשאול איפה הכלבה.

הדמעות זולגות ואתם פשוט לא יכולים לעשות כלום עם זה.