זה התחיל בבוקר כשקבלתי מייל מילדת השם, מספרת ששלחה לי שרביט. בדיוק היה מעבר משעון קיץ לשעון חורף ולא כל כך הבנתי את העניין הזה של השרביט. חשבתי לעצמי, אולי אני הולכת להיות 'מלכה ליום אחד'? עד שהבנתי שלא מלכה ולא עניינים מדובר פה בענייני חשיפה.. חשיפה לשמה
בהתחלה חשבתי להתחמק מזה. להתעלם
אחר כך הגיע שרביט נוסף ממנו (Matan d.c) וגם ממנו (טליק) ואז כבר הבנתי .. שלהתחמק אי אפשר
האמת היא שלא נוח לי עם חשיפות. לא מתחברת לפרויקטים קבוצתיים. טוב לי עם מה שחשפתי עד כה ועם הקצב שבו אני בוחרת לחשוף. גם ככה יש לי לפעמים הרגשה שזה יותר מדי בשבילי.
אבל מצד שני, אם נופלת לידי הזדמנות אז אני לא מתחמקת.
הבעיה השנייה היתה מה לחשוף. הנחת המוצא שלי היתה שכל מה שרציתי לחשוף כבר ממילא חשפתי...
וכל מה שרציתי שיידעו עלי פה כבר יודעים...
(שאלת קיטבג: אם קבלתי 2 שרביטים זה אומר כפולות של 3 חשיפות – על כל שרביט? טליק אומר שלא אבל כיוון שכבר כתבתי – אז אני מפרסמת....)
כל היום אני עסוקה במחשבות וזה מה שאני בגודל טבעי
-
תמיד הייתי גבוהה. יכול להיות שנולדתי ככה, גבוהה. בגיל בי"ס זה היה ממש מבאס כי תמיד הייתי גבוהה, לפחות בראש אחד מעל כל הבנים החתיכים והשווים. בכיתה תמיד ישתבי בסוף כדי שלא אסתיר... במסיבות היה לי קשה למצוא בן זוג לריקודים כי כולם היו יותר נמוכים ממני (שאגיד שהגיעו לי עד הציצי?). במשך שנים לא העזתי ללכת בנעלי עקב בגלל הגובה. ויום אחד זה קרה. פתאום הבנתי שגובה זה יתרון. מאז אני מתסכלת על העולם מלמעלה.... ונהנית....
-
הלבשה תחתונה, מה שנקרא בשפה העם לנאז'רי זה משהו שאני מאד מאד אוהבת. תחרה מכל סוג, חזיות, תחתונים, מחוכים.. כותנות לילה... מה שתרצו, אלה דברים שאני מאד אוהבת ותמיד מוכנה להשקיע בזה זמן וגם כסף... ובמסגרת הגילוי הזה, אני ישנה כל השנה בשמיכת פוך ולא משנה מה הטמפרטורה בחוץ... אף פעם לא חם לי ובאופן כללי מתחת לפוך אני מעדיפה תמיד לישון בלבוש חווה...
-
בצעירותי ניגנתי בגיטרה וגם הופעתי על כמה וכמה במות. יש אנשים שעד היום זוכרים לי את זה... לטובה...(אפילו יש תמונות...) הם זוכרים לי עוד כל מיני דברים, ובמיוחד את המכנסיים הקצרים שהייתי מסתובבת איתם כל הקיץ...
-
אם אני עייפה ורעבה באותו הזמן – אני תמיד מעדיפה ללכת לישון. בשינה הרעב תמיד עובר לי.
-
כשמבקשים ממני להעריך גיל של אנשים אני תמיד מפספסת. אני אף פעם לא מעריכה נכון. "בן כמה האיש הזה נראה לך?" אני אף פעם לא יודעת לקלוע בול. למה? אולי זה בגלל שאני לא מתייחסת אליהם בהתאם לגיל הביולוגי שלהם אלא מעריכה אותם כאנשים, כבני אדם. יש אנשים מבוגרים שבעיני הם צעירים ברוח, במחשבה, בהתנהגות ויש צעירים שבעיני הם זקנים.
-
כמעט ושכחתי. הכנרת – צלחתי אותה בשחייה לפחות 10 פעמים.
אחרי שעמדתי בגבורה במשימת החשיפה
אני שמחה להעביר את השרביטים שלי לכל מיני אנשים יקרים פה בישרא
(זה לא אומר שאחרים לא יקרים...)
לשצ"ה הצדקת שבניכר, שתשמור על עצמה בתקופת הימים הנוראים,
לרוח ים המיוחדת שנפשי נקשרה בנפשה,
לסלשה הכובסת. די, תחזרי כבר מהכביסה
למגדלנה הגדולה מהחיים
לארנב האדום שכותב סיפורים מאד משעשעים
לרווק שיש לו אחלה של הרפתקאות.
למילי המסקרנת שמגלה טפח ומסתירה טפחיים
לאנננה הצלמת המוכשרת שמביאה את ריחות העולם שבחוץ
לנטע המתוקה שיש בה כל כך הרבה
עכשיו תורכם לחשוף.... יאללה תתחילו. למה רק אני?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
