| 9/2003
קשרי משפחה
אמא שלי מטרפת אותי בנוגע לנסיעה החול"ה. מה עשיתי שזה מגיע לי, אני באמת לא מבינה. היא רוצה אנטליה, אני רוצה להישאר בארץ. היא מוכנה להתפשר על אמסטרדם, אני רוצה להישאר בארץ. וזה הכול בגלל שהיא רבה עם דודה שלי, זאת אומרת אחותה, והיא לא מתכוונת להגיע לארוחה משפחתית (מי יזמין אותה בכלל) וכתירוץ, היא לא רוצה להישאר בארץ.
בצד המשפחתי של אמא שלי אין להם שום מושג לגבי יחסי משפחה. הם שני אחים ושתי אחיות, אח ואחות מאבא אחד (שנהרג במלחמה) ואח ואחות (תאומים) מאבא אחר (שנהרג מסרטן) (אמא שלי תאומה, איזה מגניב לה) ואין בינהם שום קשרים משפחתיים בריאים בכלל. כשהם נפגשים, זה כדי לריב. אם מישהו מתקשר כדי להתנצל- אז הם עוד פעם רבים. אם מישהו מתקשר למישהו אחר כדי לרכל על הריב שנגרם בין המישהו הזה למישהו אחר- אז גם הם רבים. בקיצור, שמחה והילולה. אה, ואם מישהו מספר לסבתא שלי על העניין בתקווה למצוא נחמה, אז גם היא רבה איתו. ממש מקסימים, מה אני אגיד לכם, כל כך הרבה חום ואהבה בכל מקום, אפשר להיחנק.
אצל המשפחה של אבא שלי זה אחרת, אבל לא נגיש. או ששכחתי, או שמעולם לא ידעתי מי אלו כל האנשים האלו ומה הקרבה המשפחתית שלהם, אבל הם תמיד היו אנשים נחמדים, משכילים, ידידותיים, ומעולם לא היו לי טענות אליהם. משפחת אצולה, ששורשיה בהולנד (ומכאן המשיכה שלי להולנד, לא מדובר רק בסמים, סליחה!), ובכל ענף אפשר למצוא סלבריטי כזה או אחר. החל מהרב הדגול של העיר ~לא זוכרת איזו לא זוכרת איפה~, דרך מפקד חיל האוויר לשעבר הרצל בודינגר (שהשתחרר חצי שנה לפני שהתגייסתי, הידד לקומבינות בלתי ממומשות), השחקן יענקלה בן סירא (בורקס), וכלה בשופט דוד שטיינמץ (אבל במחוזי).
הצד של אבא שלי מלא בבני משפחה חמימים ואוהבים, שעושים ארוחות משפחתיות לא רק בחגים, ומתקשרים לא רק כשצריך משהו. אבל את אבא שלי זה מעולם לא הרשים, וכבר בגיל שמונה עשרה הוא שינה את השם משפחה והתרחק מכל מה שנחשב מסורת משפחתית. בזכות סבתא שלי ז"ל עוד יצא לי להיפגש עם הקרובים פה ושם, אבל לא מספיק, ולכן אני עד היום מתבלבלת בשמות. רק בשבעה שלה עשו לי קצת סדר בראש, כשהוציאו את אלבומי התמונות המצהיבים והתחילו לעשות סדר באילן היוחסין. אבל בשבעה הייתי די מסוממת רוב הזמן, ולכן היום, שוב, אני לא זוכרת כלום, רק קצת מתגעגעת לתקופה הזו, כשהרגשתי חלק ממשפחה אמיתית.
ואני בת יחידה, והאחים שלי חורגים. והקרובים רחוקים ממני או מסוכסכים עם עצמם, ואני תוהה לפעמים מי יטרח בכלל לבוא לחתונה שלי. אבל אתם יודעים מה? לא צריך טובות. אני אבנה לי משפחה חדשה משל עצמי. אני אעשה הרבה ילדים ואשריש בהם משפחתיות מכל עבר, אבל בצורה חיובית. לא פולנית. אני מקווה.
לא קשור, אבל עד מחר אני אשכח.
סוף סוף מישהו טרח לעשות מחקר על הקשר בין תנוחות שינה לאופי האדם. נהדר, תמיד רציתי לדעת למה אני לא מצליחה להירדם בשום תנוחה אחרת, ויותר מזה- אם אני שוכבת על הגב יותר מידי זמן- השינה חומקת ממני לבלי שוב. אז הנה, עכשיו אני יודעת.
תנוחת הנפילה החופשית - אלה השוכבים על הבטן כשידיהם "מחבקות" את הכרית וראשם מופנה לצד, מתוארים כחברותיים ונועזים . אך מאידך הם עלולים להיות עצבניים ורגישים  מתחת למעטה החיצוני. הם לא אוהבים ביקורת (אם לא אכפת לכם) וסיטואציות קיצוניות.
דרך אגב, מצאו גם שהתנוחה הזו טובה לעיכול. כמה נפלא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
