לשם שינוי נשארתי בפתח תקווה, ואני די מתלהבת מעצמי, כי יש בזה מין החידוש,יצאתי מהבית, ועוד בטרנינג ופונצ'ו. הלכתי ברגל למען הכושר, ועישנתי בחברותה. שמעו, לסגנון חיים הזה אני יכולה בכיף להתרגל. אני עוד עלולה לשכוח שאני רוצה לתל אביב, תל אביב עולה הרבה כסף, ואני עוד רוצה ללמוד השנה. די התרגלתי ודי נוח לי פה, ואם אני אדע לעשות "רילקס" ולא לבזבז אנרגיות על זה שאני תקועה בבית, אלא לנצל את העובדה שזה הבית שלי, הכול יהיה בסדר.
"ראיתי בערוץ 8 תוכנית על מסוממים בגלגזו", סחה אתי בזמן שהיא נאבקת לגלגל את הנייר לתוך הפילטר, אבל במיומנות. "סיפרו שם על ילד בן 14, מזריק מגיל 12 וחצי, עובד בתור זונה, וחולה באיידס. בן 14. הראו בחורה לא יודעת בת כמה, שהתינוק שלה נולד בקריז, ומרוב שאין לה וורידים - אתי עוצרת כדי לנשום וללקק את הדבק על הג'וינט בהתהוות – "היא תוקעת לעצמה את המזרק בשד", - "טוב, די אתי"
-" כי כל הגוף שלה פסים שחורים"
-די אתי"
- "טוב קחי תדליקי". השיחה עוברת לגראס, כדי להתנחם בכך שההשפעה הכי משמעותית שלו היא על הזיכרון לטווח קצר, ועוד לתקופה מוגבלת של עשרים ואחת יום. קיבלתי גם הסבר מפורט יותר לגבי פירוק חומרים כימיים שונים בגוף, וכהנה וכהנה. כל ההרצאה הזו על רקע ג'וינט תעיזי משובח. אכלתי סרטים מהצד, אבל הגעתי להחלטה חשובה.
להפסיק לעשן גראס ל21 יום.
מחר יהיה יום 1. אני מתריעה בפניכם שאני זקוקה לתמיכה רגשית, וביחד אנחנו נצליח ובעוד שנים כשאני אהיה מתרגמת ספרי אנתרופולוגיה ידועה, אני אקדיש לכם כרכים.
אם זו לא מטרה נעלה אז אני כבר לא יודעת מה כן.
מה שהכי חשוב לי זה לזכור שאני בהפסקה, כי פשוט יש לי בעיות עם זיכרון לטווח קצר. אבל אני זקוקה להתמקדות, ומייד, כי מחכים לי שבועיים נמרצים, ואני צריכה להיכנס לקצב. אני מתקרבת לצומת ואסור לי לפספס, ככה אני מעדיפה להתייחס לזה.
לחזור ברגל הביתה היתה חוויה.. כמעט מזקקת. 7 שכבות של פחד, חרדה ומחשבות פאראנואידיות הישלתי מעצמי, וכל זה במרחק של 500 מטר מהבית. הרחוב של התחנה המרכזית מואר אבל שקט, אני נבהלת למשמע קולות בוקעים מאחורי תריס המאפיה הסגור ותוך כדי מבהילה חתול. הם מדברים בניב של רוסים, ואני מצטמררת לראות שגם חנות האינטרנט החשודה פועלת ועוד עם מאבטח בכניסה. את מי הוא מאבטח בשעות כאלו? אחת בלילה, כל העיר ישנה, ורק הפשע המאורגן של הצווארון הלבן חוגג, ובטח שהפלאפל ממול פתוח, עוד שניה תעבור פה שיירת מכוניות ותעשה את היומית. בנתיים מטאטאים קצת את הכניסה, בדממה. מלאבס פשע, בקרוב.
מה הקטע של הקווי הפרדה: לא ברור. הלילה אני בטח אחלום על: רחובות רקים ומוטיבים של צומת דרכים, בתים, והרגשה של התחדשות. ברקע כמה צפוי: הפסקול המכשף של דוני דארקו. אני כותבת ככה כי: נדבקתי מהחצילה. הדבר הכי טוב שעשיתי עם עצמי היום: לחתום על\ולסדר את המסמכים של הביטוח. מה מחכה לי מחר: עבודה עם ילדים, טור לשישיבת, ואולי גם שיחת טלפון מפתיעה. והשיניים: עדיין שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
