פעם חשבתי שאני מבינה משהו מהחיים שלי

אין לנו אוטו, וכך בוטלו כל תוכניות סופהשבוע. התאכזבתי, מודה, יכולתי להתבאס בעליל, אבל מה הטעם? חזרתי לישון, אתי העירה אותי 3 פעמים, כמה שהיא NEEDI , מה אני כבר יכולה לעשות? אני רוצה לעזור לך אבל היא שוחקת, סוחטת אנרגיות. זה לא קשה לעשות לי רגשות אשם, וזה ממש לא פייר מצידה. לעשות לה עוד שיחה? בהזדמנות. אני צריכה להיות מספיקה חזקה בשביל זה, כדי לא להיכנס לסרטים שלה.

אז הכנתי כוס קפה ופרוסה מעוגת שושנים טעימה לאללה, עישנתי סיגריה וקראתי עיתון. לשם שינוי יש כתבות מעניינות במעריב, כך שהיתה לי שלווה.

שלווה של יום שישי- הבית נקי ומסודר, העיתונים מפוזרים, ברקע מוזיקה קלאסית, ולא ממהרים לשום מקום. צריך לדעת להעריך את הרגעים הקטנים האלו. אפשר לומר שזה קטע של מזל סרטן, כי זה מזל שמאוד חשובה לו האווירה הביתית. כשגרתי בדירה, החדר שלי כונה "החדר הנעים" ולמרות שגרתי עם חוראנים, עבדתי קשה כדי לתת לדירה אווירה של בית. כשדני נכנס יום אחד ואמר שהוא מרגיש כמו בבית, התמלאתי גאווה. עקרת בית בפוטנציה שכמותי. גם בבית של סיגל אפשר להרגיש את האווירה הסרטנית בימי שישי. אצלה שומעים מוזיקת ג'ז, החתול מסכים לעלות הביתה  מרחבת הזיונים כדי להגיד שבת שלום, אם יש מזג אוויר נעים- המרפסת פתוחה, והשקיעה צובעת את הסלון בגוונים של כתום וסגול. אני רוצה להישאר, אבל לא רוצה להידחף לפרטיות, אז אני רק נושמת קצת אוויר בית והולכת. יום אחד גם לי יהיה בית משלי, באיזה רחוב שקט במרכז תל אביב. זה יגיע, עד אז אני מתאפקת.

אמא שלי והשטויות שלה- האווירה הנעימה משפיעה עלי לטובה, ויש לי סבלנות אליה, והסברתי לה מה זה קאזה ונאפסטר וכאלו בשפה שכל בור יכול להבין. לפני כמה ימים תפסתי אותה על חם צופה באיזו תוכנית שידוכים בטלוויזיה. "הביאו לי הומו הודי" היא מתלוננת, "מה אני אמורה לעשות איתו?" תגידי לי, אני מנסה לחקור, את מחפשת שידוך בשבילי או בשבילך? ותיזהרי כשאת עונה.

אז היא צחקה. אלוהים ישמור. אישה מטורפת. הראתי לה את הכותרת של הבלוג, כדי שתדע מה זה בלוג. "מה זה עושה סמים?" זה אומרת שאני מעשנת סמים אמא. "יפה מאוד, אני מאוד שמחה לראות את זה". בעיקרון היא כבר יודעת, רק מכחישה. אתמול כשעניתי לה לטלפון והיא שאלה מה עם השן, עניתי "לא יודעת, אני מסוממת לגמרי" ומייד הסברתי שזה מהאופטלגין, עלק. טוב, שתתמודד.

אז אני שוב ליד המחשב בסופשבוע, לרגע חשבתם שנפתרתם ממני, הא? קפצצו לי. האמת היא שגם לי די נמאס. אולי שבוע הבא יהיה קצת שקט, בנתיים – שבת שלום, תמצאו לעצמכם את האווירה הנעימה של הסופשבוע, ותודה ליעל, בלוגרית די חדשה, אבל בהחלט מבטיחה, שהדי מחשבותיה נגעו בשלי.