פעם חשבתי שאני מבינה משהו מהחיים שלי

סימן לא נעים – התעוררתי כדי להתיישב על המחשב.

ברקע: הגל הירוק בגל"צ – גם שירים יפים, גם בדיחות טנקיסטים.

אבל כרגע ברקע- השיר שאני הכי שונאת בעולם – פנקס הקטן

unification, part I

אתי הצליחה לסחוב אליה את כל החבורה הישנה אתמול. אפשר בוודאות לומר שאף אחד לא רצה לבוא אליה, אבל בהחלט רצו לפגוש אחד את השני. היא כמובן, הצליחה להפוך את האווירה הכיפית ללחוצה ולא נעימה. די נמאס לי ממנה, היא לא מקשיבה לאף אחד, נהנית מהסרט שלה לחלוטין, ושתלמד בעצמה מה קורה במצבים כאלו. היא גם לא מוכנה להודות בטעויות, וכשמנסים להעיר לה בעדינות על טעות על חוסר טאקט, היא ממשיכה לנג'ס : אבל מה אמרתי? לא התכוונתי שככה, אלא שככה. בקיצור, לטחון את הטעות עד דק. היא לא מבינה שאינטיליגנציה זה דבר חשוב.

רק בתור דוגמה, הילדה הציעה לעשות סיאנס, אחרי שהסברנו לה בבירור שיש שתי בנות בחדר שזה לא בדיוק הזמן להעלות לידן על אנשים מתים.

סבתות

סבתא של כינרת מתה לפני שלושה ימים, סבתא של איריס אתמול בצהריים, סבתא שלי לפני כמה חודשים, סבתא של עדי מזמן . הנשמות הטריות הסתובבו בחדר ועשו לכולם צמרמורות. יש להן עד ה30 להסתובב בין עולם המתים לעולם החיים, על פי הקבלה, אחר כך הן כבר ינוחו, כמו שאומרים. אז זה לא בדיוק זמן לעשות סיאנס.

מילה לאלוהים

אלוהים היקר\ה. תיכננו לנסוע לסופשבוע מדיטציה- לא יצא, לא נורא, התגברנו, אבל לפחות היית משאיר כמה כרטיסים  בקופות, שנוכל לפחות לראות סרט. לא מבינה את הראש שלך לפעמים.

דני - אל!!!

אני חולה על דניאל. חולה על התחת שלו. פעם שקלתי אפילו להיות חברה שלו, אבל לא צריך להגזים. איך שהוא נכנס לסלון, נכנסתי לסרט, חזרו לי פלאשבקים מהדירה. הוא עדיין עם השטויות שלו, סטלן ברמה כרונית, וכל הזמן מצחיק אותי עם היציאות שלו. שיחה ראנדומלית איתו יכולה בקלות להישמע ככה:

-         שני אנשים הלכו ברחוב, אחד גבוה השני ברגל

-         אז מה אחי היה את הרופא שיניים הזה שגם אח שלו בלונדיני

-         אתה ממש שרוט בלייזר אח שלי.

הפוסט הבא יהיה על הדירה.

אלון.

אלון הופיע אצל אתי אחרי העבודה (מאבטח) בדיוק בזמן שכבר כוטלנו היינו עצבניים בגלל אתי ורק רצינו להתחפף. הוא היה עצבני ורצה לשבת איפה שהוא, בלי הרבה אנשים, ולהירגע. ניסינו למצוא פיתרון, אבל הוא היה עצבני, חסר מנוחה, ועויין, כמה אופייני. אני ואיריס, דודו הפצוע (כדורגל) ועדי ואלון נפרדנו מהחבורה והלכנו לקחת סרט בוידאומט, ולו רק כדי להתרחק מההמולה. עמדנו ליד הוידאומט שעה ארוכה, ושקלנו מה הלאה.

תכירו, זאת אני, המחודשת.

המטרה היתה למצוא משהו שיתאים לאלון, שהיה היחיד שרצה לעשות משהו ספיציפי, רק שלא הבנו מה. גם הוא לא הבין מה, או שסתם לא הצליח להסביר. בסוף הוא החליט שהוא חוזר הביתה, לפרוק את העצבים באיזה משחק מחשב. התפוצצתי מזה, הילד פשוט בוחר להתבשל במיץ של עצמו. "אתה מוכן להסביר לי", לא יכולתי להתאפק, "למה אתה בוחר להתבשל במיץ של עצמך במקום לעשות משהו שירגיע אותך?" הבחירה האומללה הזו פשוט עשתה לי עוול. אלון הביט בי בשוק, והתחיל לחבק אותי בלחץ, דודו התפוצץ מצחוק, ועדי התחילה לקפץ מרוב התלהבות. לא הבנתי כל כך מה העניין עד שעדי תפסה את אלון, ניערה אותו ואמרה לו- אתה מבין ממי זה מגיע? וואלה. שירה החדשה הרימה את ראשה. קמצוץ של שביאות רצון טיפטף לי לנשמה.

אבל אז היגיע פלאשבק מכיוון לא צפוי.

כשעדי מתרגשת, היא מוציאה הכול החוצה, כי היא לא מבינה מה קורה לה או משהו. היא תפסה את היד של אלון ואמרה- תראי. לא הבנתי מה אני רואה, עד שהבחנתי בצלקת הסגלגלה שנגרמה באותו לילה אומלל, בגללי. ממש לא רציתי לראות את זה, זה כבר יותר קשה, אז הסתובבתי וביקשתי די. אלון אמר לעדי להירגע, והנושא עבר לאיזה סרט נראה (המין האנושי) ואיפה (אצל איריס)

איריס

היא כל כך בודדה

 המין האנושי

סרט מעט הזוי, אבל קליל.  זה סיפור על אדם שגדל ביער עם אבא שלו, שחינך אותו להאמין שהוא קוף, או יותר נכון- APE. וזה סיפור על בחורה שעירה במיוחד (עקב בעיה הורמונאלית) שכל החיים שלה ניסתה להיות אישה אמיתית, כולל טיפולי אפילציה וויתור על כל העקרונות בהם האמינה, העיקר שהגבר שלה יאהב אותה, וזה סיפור על הגבר שלה, מדען מטורף עם אובססיה מטרידה לנימוסי שולחן, והסיפורים של כולם מתחברים בשלב מסויים לעלילה ביזארית אבל סוחפת, מצחיקה, עצובה, ובעיקר מעניינת.

השחקנים היו נהדרים, המדען היה טים רובינס, פטרישיה ארקט השעירה, ומישהו בשם רייס איפנס הקוף-אדם. אולי הדמות הכי מרתקת שאפשר לשאוף לשחק בסרט.  הסרט השאיר אותנו במצב רוח טוב, ולו רק בגלל ששמחנו לדעת שיש מישהו בעולם שטרח לעשות כזה סרט.

תנו לבוקר לעלות בקצב שלו

מסטולים לגמרי, שאריות מאנצ'יס בכל מקום, נכנסנו למצב רוח שטותי, והתחברנו לאינסטיקטים שלנו בהשפעת הסרט. איריס הסתובבה במקום עד שנפלה, עדי נשכבה על השטיח אפרקדן, אני עשיתי עמידת ראש, וגם דודו. אלון היה מאוהב, עדי גם. שיחקנו קלפים, נזכרנו בימים טובים, בחוץ משמורת אחרונה, שבת בבוקר הגיח מבין העננים, לא קר בכלל. חוזרים הביתה.