גם היום, עכשיו, ופה לא אהיה מקורי. את כל מה שאני עומד לומר עכשיו אמר כבר נעם יורן על יובל נתן. אבל, לחזרה יש תפקיד חשוב ברטוריקה, וגם בתרבות. אמנם את הטענה שאני עומד לטעון כאן אפשר להפנות גם נגדי ונגד פוסט זה, אבל נו, כל טענה אפשר לסובב. אני כותב פוסט זה כיוון שחלק מכם יודעים שהטלוויזיה יקרה לליבי. וכך, אנצל את פרישתו של רענן שקד, כדי להבהיר שרענן שקד הוא חלק מהבעיה, חלק מרכזי מהבעיה של הטלוויזיה בישראל.
שקד פותח את טור הפרידה שלו במלים אלה: "זוהי תקופת יובש". משפט לאחר מכן הוא דן בייצורי כלאיים ובז'אנרים נחותים נוספים. אין ספק, שקד צודק. גם אם לוקחים את רשימות הסדרות האהובות אפשר לראות שהטלוויזיה נמצאת הרחק מעבר לתקופת הזהר שלה. למרות ששם הזיכרון הקצר של הצופים מחריד וגורם לתופעה שקרתה גם בבחירת שיר הלמבדה לשיר הפופ הטוב ביותר בכל הזמנים לחזור על עצמה.
אבל שקד מתלונן על מצב זה. בעיניו תקופת דמדומים זו רעה היא, ונשאלת השאלה מדוע היא קרתה?
התשובה שלי: בגלל שקד ודומיו, מבקרי טלוויזיה שעוזרים לה להיות שטוחה, שהופכים תופעות כנגדן הוא יוצא, לעלות ולקבל את הבולטות המוגזמת שלהן. כך שקד יוצא נגד השטיחות אך יום קודם לכן, הוא מהלל דמות מק-טלוויזיונית שמגישה תכנית שהיא סרח עודף לתכנית נחותה אף היא. הוא אמנם מודה בכך, אך רק לאחר שהוא נותן חופן מחמאות למגישת התכנית.
בראיון עימו בתיק תקשורת, שקד נשאל על תופעת פנינה רוזנבלום. שקד כתב ביקורת על שהיא מופיעה בכל הערוצים עם כל מיני תכניות. בסיום השאלה, המנחה שאל את שקד, על כך ש7 ימים, המגזין הנפוץ והנקרא במדינה, הוקדשה כתבת שער לאותה פנינה רוזנבלום. המנחה הצביע על כך ששקד הוא סגן העורך במגזין זה. "האם אתה מבקר את עצמך?" שאל המנחה, ושקד, בצביעותו, טען שכן, אני מבקר את עצמי.
הבעיה שקוראי הטור של שקד בטלוויזיה לא יודעים ששקד הוא סגן העורך שמקדם את התופעה אותה הוא מבקר. שקד עושה רושם בונה על כך קריירה. שקד מבקר את הרדידות הטלוויזיונית יום לאחר שהקדיש לה ביקורת טלוויזיה שהתפעלה מרדידות זו ונתנה לה במה נרחבת למדי.
בכלל, שקד חי בעולם טלוויזיוני שהולך עם בעלי הממון ומתעלם לחלוטין ממה שלא תואם את התזה שערוצים מסחריים הם הדברים החשובים. כך, למשל, ערוץ אחד מבחינתו זה גוויה. העובדה שערוץ זה עשה עבודה עיתונאית חשובה בזמן ההינתקות, נתן ליין-אפ קבוע שהאיר זוויות חדשותיות שהערוצים האחרים לא נגעו בהם, דוגמת יחס העיתונות הזרה להינתקות, אספקטים כלכליים וכו', לא חשובה מבחינת שקד. אולי כי תפקיד הטלוויזיה הוא לא להיות עיתונות. אולי כי זה לא חדשני.
אכן, כשנשאל מה כל כך חדשני בערוץ 2, שקד התקשה לענות. עונה שלישית של כוכב נולד? התופעה התרבותית החשובה כל כך? עונה מי יודע כמה של כלבוטק? אמנון לוי? נסים משעל? אופרת סבון טלנובלית זו או אחרת? איזו חדשנות יש בערוץ 2 או ערוץ 10? החדשנות שביחסי הציבור, החדשנות שביצירת באז תקשורתי, החדשנות בטענה שכוכב נולד הוא אירוע תרבותי חשוב בישראל. אבל, האם כל אלה הם חדשנות טלוויזיונית? וודאי שלא. אבל ביקורת על חוסר חדשנות טלוויזיונית, שאותה אין לשקד בעיה להפנות כלפי ערוץ אחד והיא הסיבה שהוא לא כותב על ערוץ זה, לא מונעת ממנו לכתוב על ערוץ 2 או עשר? למה? סביר להניח ששיקולים כלכליים הם אלה שמנחים אותו.
הביקורת של שקד, כמו ביקורות הטלוויזיה שיש פה, הן חלק מהבאז סביב תכניות הטלוויזיה הרדודות. הבאז שעוזר ליצור טלוויזיה שטוחה, חסרת חשיבות, רדודה. אך מוכרת. הערכים שהביקורת של שקד מייצגת אינם ערכים של טלוויזיה טובה יותר. הם ערכים של יחסי ציבור טובים יותר. שקד לא דן בחשיבות הטלויזיה, בתפקידיה, בערכים המגולמים בתכנים שלה. שקד דן בתכניות החלולות בה, שמוכרות לנו סדר יום אסקפיסטי ורדוד. נגד תופעה זו הוא מעז לצאת בטור הפרידה שלו. שקד הינו אומן של מלים והתחכמויות מילוליות שעוזרות לו להגיע לציבור רחב, בלי לומר כלום על התופעות החברתיות העמוקות אותן הוא מבקר.
רגע, אפשר אחרת? אני בטוח שכן, ואני בטוח שגם שקד יודע שכן. אני בטוח שגם שקד קרא את רולן בארת שביקר פרסומות במשך שנים והראה את הממדים הערכיים שהפרסומות מקדמות (רוב ביקורתו נכונה גם היום). אני בטוח שהוא מכיר גם את ריימונד ויליאמס שעשה דבר דומה כלפי הטלוויזיה הבריטית בשנות ה70 של המאה הקודמת. אבל זה קשה. לחבר את היצירה הטלוויזיונית עם מערכת ערכית זה דבר מסובך. אז שקד פתר את עצמו בשתי דרכים: ביקורת בעלת קו פוליטי וביקורת עם משחקי מלים. אבל ביקורת על צורת ותצורת הטלוויזיה? לא, זה קשה מדי לשקד. יותר קל לבקר את כוכב נולד מבחינת ערכי הפקה, ענין וכדומה מאשר לבקר אותה כתופעה תרבותית. בטח ובטח מבחינת עשייה טלוויזיונית. בזכות הביקורות של שקד ודומיו, עושה רושם שנישכחו ערכים בסיסים בעולם הטלוויזיה כמו בשאר העולם.
אבל, לא, הם לא נשכחו, הם רק נזנחו. בגלל העלויות הגבוהות בהן. כי העניין ששקד מתעלם ממנו, המערכת הערכית שנעלמה אצל שקד, היא המערכת הכלכלית ששקד משרת. היחצנות שבבסיס הביקורות שלו סותרת את היכולת להצביע על הערך הבוטה אותו הטלוויזיה מקדמת. כסף. אתה לא יכול להיות מבקר טלוויזיה שמיחצן תכניות ולמתוח ביקורת על הערך המרכזי אותו הטלוויזיה אותה אתה מבקר מקדמת. אבל, האם תפקיד המבקר הוא לא לבקר את הערך המרכזי של הטלוויזיה? לא בעיני שקד. אז אי אפשר למצוא אצלו ביקורת ערכית, ביקורתו הפוליטית לרוב צפויה מראש (אצלה למשל האימרה למה לי פוליטיקה עכשיו תופסת יותר), וביקורתו הטלוויזיונית? זו הולכת תמיד עם הערכים הכלכליים. לכן הוא אמנם נגד היצירות השטוחות והרדודות שמפיקים כיום בטלוויזיה, אבל מעניק להן במה, מבקרן כאירועים חשובים (וכותב שהם לא חשובים בו בזמן) ולא מסוגל לחזור על העמדה הפשוטה, החותכת, זה לא טלוויזיה, זה זבל. כי הזבל הזה מוכר, ושקד עובד במערכת שמקדשת את המכירה. במערכת שכזו, אין מקום לביקורת. לכן, שקד אינו מבקר את הטלוויזיה. כי הוא חלק מהמערכת של הטלוויזיה. כך הוא מותח ביקורת על התופעה שהוא המקדם שלה, או אחד ממקדמיה. הוא מבקר את רדידות הטלוויזיה, את התופעות הטלוויזיוניות הרדודות ומשבח אותם בו זמנית, או יום אחרי יום. כי זה מוכר, זה זול, והוא טוב בלמצוא את משחקי המלים שיאפשרו לו להגיע לקהל שיהלל אותו על כך. ולעזאזל הטלוויזיה והתוצר הטלוויזיוני. שלא נזכיר את החברה והתרבות הישראליים.
נו, אז הכל שחור? לא בהכרח. דווקא בימי הפרישה של שקד עלתה סידרת טלוויזיה שחוזרת אל הבסיס של עשיה טלווזיונית כמו של כל עשיה תרבותית בסיסית. שני בסיסים יש ליצירה. לא חייבים את שניהם. דומני שזה המשותף לחלק נכבד מהסדרות האהובות על כולנו. הבסיסים הם שניים: דמויות אינטליגנטיות ו/או עלילות אינטליגנטיות. מלאכים באמריקה היתה מבוססת על דמויות אינטליגנטיות. סיינפלד על עלילות כאלה. סימפסונס על עלילות. "בטיפול" מבוססת על דמויות אינטליגנטיות. לא חייבים עלילה סוחפת כשהדמויות אינטילגנטיות. כך ישיבה בכורסא, אדם מול אחר, משאירה אותי נועץ מבט בקופסה השחורה. אגב, שני אנשים שיושבים זה מול זה, זה לא עשייה טלויזיונית מבחינת שקד, שכן זה כל מה שעושה ערוץ אחד. אבל אינטליגנציה, שהיא תכונה כל כך רחוקה ממשחקי המלים ששקד מתמחה בהן, שרחוקה ממשחק יחסי הציבור הכלכלי שמבקרי הטלוויזיה דוגמת שקד מתמחים בו, מובילים אותו וודאי וודאי שאינם מסוגלים לבקר אותו, היא הבסיס לטלוויזיה טובה. אה כן, וגם לחברה טובה ותרבות ראויה.
והכותרת? משחק מלים ששקד היה חותם עליו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
