חשבתי על להוסיף לפוסט אייטמים מצחיקים, אבל אז דתיים תלו לנו שלטים בבית הספר. הם ניסו לעזור לנו, אתם מבינים? הם לא הרגישו שיש לנו חוש אופנתי מבריק המיוחד, אז הם הסבירו לנו מה אנחנו עושים לא בסדר.
מכיוון שלבנים גם ככה אין חוש אופנתי (וזה בסדר), השלט היה מיועד לבנות. כמובן שגם הבנים יכלו לקרוא אותו, כל עוד הם עמדו לפחות מטר מבת שקוראת באותו זמן.
השלט פשוט היה כל כך מצחיק, יו סי, אז לא הרגשתי צורך להשקיע בשאר הבלוג. מצידי תראו רק את השלט וזהו. (מי שלוחץ עליו מקבל גרסה יותר גדולה וקריאה... זה לא בהכרח יותר בריא -_-).
אבוי, החרדים ניצחו.
מה אמור להפחיד אותי יותר? זה שהאסלה שלי משמיעה קולות מוזרים בקצב מסוים, או זה שהקצב מתגבר כשאני מתקרב אליה?
למדתי איך לעשות ג'אגלינג. האקט שלי מושלם כל עוד אנשים מפסיקים להסתכל אחרי 4 זריקות.
המורה שלנו לתנ"ך היא אויבת של הפאוור ריינג'רס.
בשלב מסוים בשיעור, אלון (the son of Israel) הסתובב אלי ואל דרור והתחיל לצטט את ג'אבה דה האט או משהו. אני, כפי שאני עושה כילד טוב עיר הבירה (שבת"א, כי אני מאגניב שכזה ולא חננה. באמת שלא... דיי כבר, לכו מכאן. ותחזירו לי את הכסף לאוכל.), אמרתי לו להסתכל על המורה ולא עלינו. אבל לא ישר על המורה, דרור הזכיר. זה מסוכן.
לפעמים אני רוצה בלוג יותר רציני ככה שאני אוכל לצחוק על כולם והם לא יבינו.
זה שהרחבתי כלכלה היה שווה את זה רק בשביל הספר.
"כלכלה קלה".
בפרוייקט וואי יש את הילה (הילה הבכיינית השמנמנה עם הביטחון העצמי הנמוך. הילה שממש מעצבנת אותי בזמן אחרון). בכל זאת, עכשיו היא מועמדת להדחה, מה שהכניס אותה לעוד גל של דיכאון (כבר לא שמים לב מתי אחד נגמר והשני מתחיל). רן, עוד מועמד להדחה שלקח את זה פחות קשה, בא ואמר לה "זה לא נגמר עד שזה לא נגמר!
". מזה רציתי שהוא יוסיף "רק אל תשירי..."
נראה לי אני הבן אדם היחיד שיוצא משיעור על ביטחון בזמן נסיעה בהתלהבות. התלהבות מילא, אבל ההתלהבות נבעה מזה שלמדתי דרך להיתקע במכונית שלפני ולצאת זכאי.
זאב רווח אידיוט.
נוסחאת בלוגי העיצוב פועלת מצוין בישראבלוג. למעצבים אין מושג קלוש או ניסיון בעיצוב, אבל זה בסדר, כי גם לקליאנטים אין.
משהו כמו מקדונלדס עם אוכל.
*סוף פוסט קצר וגרוע כשאר הפוסט*
אף אחד לא מוסר ד"ש היום :(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
