מקדונלד'ס, בניסיון נועז לעבוד על העולם, משנה את הלוגו שלה.

הלוגו שיחליף את הקשתות המוזהבות הוא סימן שאלה מוזהב. הלוגו אמור איכשהו להראות את המעבר מאוכל שילדים אמריקאים שמנים תובעים אותם בגללו לאוכל בריא יותר (כמו שרק סימן שאלה יכול).

מסתבר שעם שינוי הלוגו, הם מחליפים את הסלוגן "I’m lovin’ it" ל”what the hell is this?”

 אפרופו מקדונלדס, ידעתם שעובדים יכולים לאכול שם בחינם? עבודה מסוכנת...

 ראינו היום "איפה צימרמן?", סרט ישראלי, ברמת סרט ביתי, כמו רוב הסרטים הישראלים. מיכל, המחנכת שלנו, החליטה שלראות את הסרט הזה זה רעיון טוב, לא ידוע איך היא הגיעה למסקנה הזאת. אולי הבן שלה ביים את הסרט או משהו. והוא בטח בן 3.

בכל זאת, לאחר כמה דקות של בדיחות גרועות וניסיון כשל לגרום לנו להרגיש קירבה לדמויות ("למי אכפת מה היא חושבת, אני רק רוצה לקבל ממנה"), עברים (אלא מי?) התחילו לירות בגדוד של צימרמן.

הגדוד, כמו כל גדוד חכם של צה"ל, ברח לכיוון אזור פתוח ונשכב לו באמצע שדה דשה תוך כדי קולות ירייה שנשמעו יותר כמו רקטה פוגעת בכדור פינג-פונג.

כשחיילי הגדוד הגיעו למסקנה שזה לא חכם לירות על ערבים באמצע שדה פתוח, הם חיפשו להם בית ישן ונטוש. על הבית היה שלט גדול - "קלישה".

לאחר מספר דיאלוגים שלא מגיע להם מקום בפוסט שנמצא בבלוג חסר קוראים, רימון צעצוע שזרקו לתוך בית הקלישה, ופיצוץ ממש גרוע, הערבים כנראה החליטו שאפילו בשבילם הסרט לא מספיק טוב והלכו לדרכם. הגדוד לקח את הזדמנות זו לראות שצימרמן אינו לידם, וללכת לחפש אותו.

לאחר דרך קצרה שנראתה כאילו נלקחה מסרט פרודיה של מונטי פיית'ון, צימרמן רץ משדה קרוב אל הגדוד ועידכן אותם, "מצאתי אבן לחברה שלי, עכשיו היא תתן לי".

חברי הגדוד התעצבנו עליו, עשו לו משפט שדה עם נסיון לשלב קומדיה, וכיוונו עליו.

במקום סוף טוב (לא שזה היה עוזר לסרט), החיילים לא ירו בו, אלא אחד החיילים התחיל לצחוק צחוק מרושע. מרושע ומזויף. מזויף כל כך שזה אבסורד שלא הצליחו למצוא שחקנים יותר טובים. לפני הפייד-אוט, המפקד מחה כפיים. אנחנו לא.

איזה יום עצוב היה היום שגילינו איפה צימרמן.

 לפני מספר ימים הביאו לי Halo 2, משחק לx-box שכל החננות בעולם רצו יותר מכל משחק אחר. שיחקנו לנו קצת להנאתנו, כולם נגד כולם, במולטי פלייר. היה כיף.

אחרי שעלינו למעלה, ג'ונו (שעדיין לא דומה לנרגילה) התחיל לשחק בקמפיין (ללא-חננות, או כן חננות אבל לא גיימרים שביניכם, זה המשחק עצמו, עם עלילה אנד סטאף). הוא שם לב שכל האנשים במשחק מדברים צרפתית.

כמה מתאים, חשבתי, שדווקא הצרפתים מתקיפים את החייזרים.

 וכמה מתאים שגם החייזרים דיברו צרפתית.

 אלון שבכיתתי הזמין מספר חולצות מהאינטרנט. חולצות מגניבות שכאלה מאתרים מצחיקים שכאלה עם כתוביות מצחיקות שכאלה פה ושם. הבעיה עם החולצות האלה היא שבאתרים, הם כנראה הציעו אופציית “custom text”, אז אלון יכל לכתוב מה שהוא רצה מתחת לתמונה שמקדימה, ובצידה האחורי של החולצה. אלון אוהב שירים עצובים ואממם... מורבידים...?

תעשו אחד ועוד אחד, ויוצא שילוב מעניין, אם לא מפחיד. לקחתי את הרעיון המעניין אם לא מפחיד הזה והקמתי לי סטארט אפ. הנה הדגמים הראשוניים.

*ועכשיו להודעה קצרה מפרוייקט וואי*

אוהד מנסה להסביר לאלון איך היה הסקס עם רוני: היא באה והרביצה ל.. אממם... צרפתייה או משהו.

לא יודע מה איתכם, אבל אני לא מרביץ לצרפתיות באמצע יחסי מין. במיוחד כשבעליהן נלחמים בשבילינו נגד החייזרים.

 אגב, מי שעוד לא היה, מוזמן לדפיוצר שלי בבמה...

יש בו כמה עיצובים וסיפורים משעשעים, וגם דברים קצת יותר רציניים (כמו שירים).

גם שם אני אשמח לתגובות (ת'ו, אני לא זונת תגובות כמו כאן. אפרופו זונת תגובות, תגיבו לפוסט הזה) אם הן רציניות. אני גם אשמח אם תצביעו לפי מה שאתם חושבים (או זה, או 5 -_-).

טוב, למקרה שפספסתם:

שלום, אני הדפיוצר של יואל, תכנסו אליאו שתשרפו בגיהינום.

 בנימה זו, נגמר הפוסט.