מלאך בלי כנפיים

"אין לי כל כך מה לספר", אמרתי לפסיכולוג שלי אתמול. לרוב אני מגיע עם הרבה מטען שאני צובר במהלך השבוע - כבר יותר מחודש שלא דיברנו ולמרות כל החוויות שצברתי לא היה לי כל כך מה להגיד.

"אני מאושר", אמרתי לו וזאת כנראה הסיבה.

הוא בדיוק דיבר אלי כשהיא התפשטה מאחוריו - העיניים שלי נדדו אליה, לא הבחנתי בה לפני.

התחת שלה היה הדבר הראשון הפרט הראשון שהעיניים שלי נחו עליו, המבנה שלי כל כך הזכיר את הישבן שלך.

היא הזדקפה ולרגע עבר בי רעד כשהשיער שלה, הפנים שלה, החזה שלה כל כך הרבה פריטים הזכירו לי אותך.

"אתה עצוב?", הוא שאל אותי ואני לא זוכר את הפעם האחרונה שהייתי מהופנט ככה.

משהו במלנכוליות שליוותה אותי נעלם כשהצלחתי למלא את העולם שלי בפנטזיות שתמיד ליוו אותי.

מתוך הפנטזיות האלה את עדיין עולה לי בחלום, נוגעת, מנשקת ואז אני פותח את העיניים ורואה שם מישהי אחרת...