שאלות של תרבות

למי שלא יודע, משרד החינוך מתגאה בתוכנית חדשה, בה תלמידי ספרות יתמודדו מגדרית עם פזמונים וותיקים בהם יש ביטויים שובניסטיים , פמינופוביים, דכאניים כאלה ואחרים.

לבד מהבדיחה החבוטה, היעדר חוש הומור וטמטום מערכות ממדרגה ראשונה עולה שאלה קריטית ומרכזית - הבוז לעבר, הזכות לכתוב מחדש את ההיסטוריה או את הספרות.

אבירמה גולן *במאמרון חשוב דנה בסוגייה הזו, וכמובן כמו כל איש תרבות החרד לשפתו, לעברו, לשגיאותיו ולהישגיו היא מטיחה :

קשה להאמין שמישהו בחר להמיר את צירופי המלים האלה, שכמו בקבוקי יין טוב משמרים את ההיסטוריה העברית החדשה, בשורות יובשניות. אנשי משרד החינוך ראויים לציון אפס בהבנת הנקרא. לפני שנים טען הסופר ס. יזהר במסה מבריקה, כי עדיף שלא יחנכו לערכים, ושלא "יחנכו" כלל, אלא ילמדו. ההוראה המשונה לשכתב שירים לפי התקינות הפוליטית מוכיחה עד כמה הוא צדק.

בכתבה ש'הארץ' פרסם לפני כמה ימים על התוכנית הזו, דן אלמגור תמך בתוכנית המוזרה הזו של משרד החינוך, והוא הרי דר' לספרות ולא רק פזמונאי ידוע. היתכן שגם הוא בז לפזמונאות או רואה בה בת חורגת לכתיבה שירית-עילית [ביאליק, אלתרמן הן דוגמאות לכך]?

ומדוע מחייבת אותה תשוקה לארגן את העולם על פי תקינות פוליטית קפדנית את החירות המופרכת שנטל לעצמו המשרד ביחס לטקסטים ספרותיים? מילא פזמוני פסטיגלים נושאי מסר אלים כ"בני בני ילד רע", שבאמת לא יזיק להשמיע פחות, אבל "אמא אמרה לי: דני, ילדי הוא גיבור ונבון"? או "פרח נתתי לנורית?" מה הרעיון? שנורית תיתן לו פרח והוא יתייפח כגבר חדש תקני? ומי יכתוב את הפנינה הדידקטית המשמימה הזאת?

אני שואל את עצמי, האם משרד החינוך כבר פתר את כל בעיות הוראת הספרות בארץ? תוכנית לימודים ענקית, חסרת כל היגיון בסיסי,למעט היענות לפטרונים פוליטיים כאלה ואחרים, ותפיסה תרבותית מסויימת שמנסים לכפות על כלל הציבור , בטח ב- 2 יח"ל, שזו תרבות בסיסית? האם בחינת הבגרות בה, מחליטים על ז'אנר חובה , וכתוצאה מכך מתעשרת תעשיית התקצירים האינסופית, המיקודיות הזולות שמכתיבות לתלמידים תשובות, דגמי תשובות ותפיסת עולם?

אם כל הבעיות האלה נפתרו, אז אולי באמת הגיע הזמן לשכתב מחדש את הפזמונאות הישראלית-העברית, שהרי

כדאי לעצור את האווילות הזאת כבר עכשיו, לפני שהמשרד יחליט לטפל גם בספרות יפה. נאומה של קיית הסוררת של שייקספיר יימחק, מ"האדונית והרוכל" של עגנון תישאר פסקה אחת, "יעקבי וליידנטל" של חנוך לוין יבוטל, "שערך הארוך, נערה" של יהודה עמיחי יקוצץ, ו"הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק ישוכתב ל"אפשר בבקשה לקבוע אתך פגישה, לדבר על היחסים?" שלא לדבר על הסיפור הכי נחשל, זה שמתאר איך מצלע של בחור אחד בשם אדם נוצרה בחורה אחת, שהוא קרא לה חוה.