שאלות של תרבות

קראתי בשבוע שעבר שתי נובלות, שכותביהן מתו צעירים [ אירן נמירובסקי הוצאה להורג על ידי הנאצים וטריסטן אגולף התאבד].

שתי הנובלות מוגדרות כפורצות דרך, וככל הנראה יש לקרוא אותן בהקשרן ההיסטורי.

בשתיהן, היחיד נאבק בחברה ובנורמות שלה, מנסה למצוא את "אושרו" , ובשתי הנובלות ה"אושר" הוא תוצר של "ויתור" על חברתיות, שיתופיות, הרחקת ה"אגו" לרקע או ויתור על צרכים אישיים, או תפיסה עצמית , נהפוך הוא - מימוש הצרכים הוא לב הסיפור.

הנובלה הראשונה היא ג'זבל של אירן נמירובסקי

הוצ' רסלינג

העלילה מתארת את משפטה של אשה יפהפיה, שרצחה גבר צעיר, אשר לפי כתב התביעה היה המאהב שלה. מרגע הקראת כתב האישום [מה שעשו לקצב היום] העלילה חוזרת אל הביאוגרפיה של גלדיס אייזנק, אותה אשה, ומנסה להסביר מדוע היא רצחה את ברנרד מרטין.

המוטיב המרכזי של העלילה הוא מעקב אחר היופי הפיזי של גלדיס, ומאמציה האינסופיים לשמור עליו מפני הזדקנות. בשפה פרוידיאנית-משהו, ג'זבל היא נרקסיסטית, זו הפתולוגיה שלה, והתוצאה שלה, רצח, די ברורה.

ביני לביני, לכשסיימתי את הספר אמרתי לבת זוגי: זה ספר לנשים, כי סוגיית היופי החיצוני כמעורר תשוקה, כמעניק משמעות לחיים נראה לי , אולי, מאפיין נשים יותר מגברים.

הנובלה השניה נכתבה על ידי טריסטן אגולף, חצאית וכינור

ספר שנקרא כספר מטורף לגמרי, אמור להיות מצחיק [לא צחקתי לרגע]. עלילת הספר היא מתמקדת בדמות שוליים, נגן כינור מוצלח שויתר בהתקף של כעס או השפלה על עבודתו ועבר לגור באזורים שבן אדם מהוגן לא מגיע עדיהם. בניגוד לנובלה הקודמת, אין כאן תיאור היסטורי-ביוגרפי-פסיכולוגיסטי, אלא תיאור של תקופת זמן [לא ממש ברור אורכה] , בה המספר-הגיבור עובר את מדורי הזבל וההשפלה של החיים בשוליים העירוניים, והתאהבותו בעיתונאית צרפתייה, שחובבת חיים על "הקצה".

יש, בהחלט, תיאור סאטירי וחריף של האנרכיסטים "המודרניים" מספר סצינות המדגימות הלכה למעשה את התמימות של התפיסה השיתופית [הקיבוץ] בקרב חבריו וחברי "טינסל" [האנרכיסט שמתחבר אליו, ושהמספר ממש, אבל ממש לא סובל]. צריך להזכיר גם את סצינת הריגת העכברושים בשטח הסגור שנפתח, בהחלט חתיכת טקסט טובה.

גם נובלה זו נקראה במהירות יחסית גבוהה. <זו כמובן לא סיבה להערכה או לדחייה>

לא ממש זכיתי ממנה לכתיבה 'אחרת' או לחשיפה 'אחרת' של המציאות שכבר נחשפה אצל אורוול או בכתיבה מחאתית דומה. יתרה מכך, בי כל הזמן ניקרה התחושה שכל מה שהדמות הראשית רוצה זה להיות "בורגני" , כנר מפורסם ואיזו סוויטה יקרה באיזה מלון יקר.

בהחלט השניים האלה, נושאיהם שערוריתיים, בהחלט שניהם מספקים כמה שעות של הנאה , גם אינטלקטואלית, אפילו הם מצליחים לגרום למחשבה על התמטיקה של הנובלה. מבחינה צורנית, אף לא אחד משניהם מחדש משהו, אם כי הטקסט של אגולף בהחלט בנוי על דגם של קליפ והתחלפות מהירה של התמונות בו.

דליה קרפל, מילותיה האחרונות - http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=704531&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

יש לשים לב לכך שהתאריכים התהפכו, השנה היא 1942.

אבי גורפינקל, כותבת כמו מליון דולר [על אירן נמירובסקי] - NOTES - http://www.notes.co.il/garfinkel/49033.asp

טריסטן אגולף, חצאית וכינור - http://www.text.org.il/index.php?book=0702011

tristan egolf - http://inkbarrelmedia.com/tristan.htm

מומלץ הקישור מאוד

Embrace your madness, Jason Fagone - http://www.phillymag.com/articles/embrace_your_madness/page10