שאלות של תרבות

ללא כוונת מכוון פתחתי מקראה לתלמידים שנמצאה על המדף בספריית בית הספר.

לאורך השורות ב' (1985), מקראה לתלמיד בבית הספר העל יסודי הכללי, הוצ' רמות:ישראל

המקראה הוכנה על ידי הצוותים לספרות לבית הספר הכללי הפועלים באגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך והתרבות, בפרוייקט נט"ע, בית הספר לחינוך אוניברסיטת תל-אביב [שם, עמוד הפתיחה]

בין חברי הצוותים:

תוכניות לימודים - שלומית ינון, מינה הוכברג, בלפור חקק, ניצה פרילוק

נטע - דר' לילי רתוק, נעמי פרידמן,

ייעוץ מדעי - דר' עדה קינסטלר, דר' לילי רתוק

כתוב באותו מקום שמקראה זו הוכנה  בהתאם לתכנית שנקבעה על ידי וועדה לתכנית לימודים בנתיב הטכנולוגי - מסמ"מ, מסמ"ר.

מסממ ומסמר - אלה ראשי תיבות/ מילות קוד שמשמעותן העקרונית בגרות חלקית או "כמעט בגרות".

שיר אחד מספר הלימוד

פורטרט של אשה  /     עמ' 154   אסתר ראב

רֵאשִׁית חָכְמָה:

הֱיוֹת אִתְּךָ -

כַּאֲשֶׁר יְהִי

הָרוּחַ בָּאִילָן.

רֵאשִׁית חָכְמָה:

צַיֵּת לְךָ -

כְּצַיֵּת צִפּוֹר לִמְעוּפָהּ.

רֵאשִׁית חָכְמָה:

הֱיוֹת שֶׁלְךָ -

כַּאֲשֵׁר תְּהִי

הַגֶּפֶן לַאֲדָמָה.

לפני הכל אני שואל את עצמי - מה חשבו עורכי הספר כאשר הכניסו שיר זה לתוכנית הלימודים?

השיר הוא מחד ביטוי של קשר בין גבר לאשה כדבר הטבעי ביותר:  "הרוח באילן" ; "צית צפור למעופה" ; "הגפן לאדמה". מאידך זה הוא "פורטרט של אשה" , כלומר היות פני אשה הוא הקשר "ההכרחי" הזה.

יש אם כך, במישור הגלוי של המשמעות, העולה רק מקריאת המלים ומשמעויותיהן, ללא נסיון לרדת לעומק ההקשרים המשמעיים "הרוח באילן" או נסיון לערער במידה מסויימת על "ההכרחיות" של "ציית צפור למעופה" ובוודאי מבלי לפקפק בהיות ה"גפן לאדמה" דווקא, שיר הלל לציות של האשה לגבר. כמו מהותה, עצם הוויתה הוא להיות : אתך/ לך/ שלך. שלוש מילות היחס האלו עצמן יוצרות קשר הדרגתי מ:יחד לשייכות, כמעט נרצעות.

ושוב אני חוזר לשאלה שלי:  כיצד החליטו עורכי המקראה הזו, שאומנם התפרסמה בשנת 1985, ואומנם מיועדת לתלמידים במסלולים לא בגרותיים [מסמ"מ ; מסמ"ר] על שילוב השיר הזה?

אני מתעקש דווקא על קריאה ראשונית ושטחית של הטקסט הזה, כי תלמידי מסמ"מ ומסמ"ר הוגדרו בעבר כתלמידים החלשים ביותר במערכת החינוך. ילדים שרמת הקריאה והכתיבה שלהן נמוכה מאוד. כיצד ילד/ה המוגדר ככזה, המתקשה בקריאת טקסטים אמור בכלל לראות את המורכבות של הטקסט הזה?

ואז עולה השאלה - מהן היו הציפיות של עורכי המקראה מהמורה המלמד/ת שיר זה בכיתת מסממ/מסמר?

אני מפנטז לי ברשעות ובציניות על המורה היצירתית המבקש [ביטול ההקפדה על זכר/נקבה על אף שהוא מעצבן מטרתו לפטור אותי מכתיב מהסוג הזה: מלמד/ת, ולהדגיש איזו "תקינות-פוליטית"] מהתלמידים לצייר לה "רוח באילן" או מבקשת מתלמיד להסביר מה זה ל"צית לך - /כציית צפור למעופה". אני שואל את עצמי: מה זה ציות של ציפור למעופה? האם הציפור מצייתת בכלל למעופה? האם מימוש התכונות המולדות/הגנטיות זה ציות? ואם לא אז מה המשמעות של ציפור מצייתת אם לא ציפור בוחרת לציית? והאם צפור יכולה לבחור אם לעוף/לא לעוף? ומתי הצפור תבחר אם לעוף/לא לעוף? והאם איננו מאנישים את הצפור בשלב הזה ומעניקים תכונות פילוסופיות נעלות? או אולי אנחנו עוסקים בשאלות היסוד של החיים?

וראשית החכמה, אם כך, עבור כל נערה כדי שיהיה לה "פורטרט של אשה" היא לציית לך, כי בציות לך יש יסוד של שרידה, של מימוש עצמי-מולד וגנטי.

אלוהים!!

דר' רתוק היא אחת החוקרות שקידמו את השיח הפואטי והתיאורטי בספרות נשים. היא אפילו הוציאה מקראה מקראה הנקראת "הקול האחר" ובה פרסמה סיפורי נשים, כדי לקדם קול אלטרנטיבי לקול הגברי הדומיננטי בשדה השיח הספרותי.

האם היא הבינה עבור מי היא המליצה על השיר הזה?

הדבר היחיד שמרגיע אותי הוא שמקראה זו יצאה כבר מתוכנית הלימודים.

אינני בטוח שהבחירות בשירים שונים שונו, השתנו או התעשרו בשנים האחרונות.