שאלות של תרבות

בשבוע שעבר, יום שלישי הייתי בירושלים.

הנה כמה תמונות מהטיול -

עולים בפיתולי הדרך הישנה לירושלים, פונים ימינה למבשרת ומשם ישר, דרך ההר. נוף יפה, הדסה על הרכס ממול, בהמשך הדרך "עין כרם", ויוצאים ליד הפסל האדום הגדול, בפסגת הר הרצל.

הדסה עין כרם, בתהליכי בנייה אינסופיים והרחבה. על ראש ההר, חולשת על נוף הרי ירושלים עתירי עצי האורן.

לפעמים חלון מלוכלכך של מכונית הוא הזדמנות לצילום, מה לא?!

שלטי דרכים. אומנות לא גוועת.

בבית האבות של אבי, בכניסה, בריכת דגים קטנה, מפל מים, דגים גדולים ושמנים, אשליה של חיים קלים, עשרים ונעימים.

ירושלים הרים סביב לה, ובתוכה מנהרות ללא סוף. הנה אחת :-)

וגם ישיבות בירושלים, תחת כל עץ רענן ישנה ישיבה, אבל זו, המתנאה לה במבנה בעל אופי רומאי-יווני נמצאת על ראש רכס, משקיפה באדנות לעבר מפעלי התעשייה הנקייה, הכביש היוצא מירושלים ומקביל לרחוב ירמיהו המפורסם.

וזה בית הספר התיכון בו למדתי, זה צדה של הפנימייה. גם הוא כמו הישיבה, כמו קרית הממשלה, כמו הכנסת יושב על הרכס, משקיף על סביבתו בגאווה רבה. ביה"ס של מיי בויאר.

מבט נוסטלגי משהו אל שכונת ילדותי ונעוריי, קרית יובל. לא הרבה השתנה בה למרות למעלה מעשרים השנים שאיני חי שם יותר.

טוב? רע?

בינתיים אני קורא על התחרדות השכונה ומאבק החילונים לשמירה על צביונה הסובלני.

מגדל המים הצבעוני של קרית מנחם, ועמוד תאורה מודרני. הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו?

חדש וישן, והרבה שמחה.

קרית משה, אחת השכונות הוותיקות  של ירושלים אחרי מלחמת השחרור. בניה מהירה, לא באבן, דירות קטנות, שאח"כ אושרה הרחבה של הדירות, ובתים רבים נראים עם "גידולים" עליהם. כאן, שיח מטפס, עץ ברוש.. מה יותר ירושלמי מזה, לירושלמי, כמובן?

הכניסה לבית חותנתי ובעלה.

תם הסיור. :-)