שאלות של תרבות

האירוניה של ההיסטוריה מעוררת בי השתאות פעם אחר פעם.

רק השבוע מתרחשת סערה גדולה סביב כתב ההלכה הגזעני, הגובל בצווי הנאצים אי אז בשנות השלושים של המאה הקודמת.

אין להשכיר ו/או למכור דירות לערבים.

הגדיל איזה רב וולפא בראיון רדיופוני בו תיאר את בנות ישראל האומללות, לא פחות, שערביי ישראל מפתים אותן ושוכבים אתן

לולא שמעתי במו אזניי לא הייתי מאמין.

פוליטקה של זכויות אדם היא פוליטיקה מורכבת מאוד.

היותנו חיות חברתיות, צאצאי אב קדמון משותף עם הקופים, אנחנו נושאים בנו מלכתחילה, ככל הנראה, התנהגויות אנטי-סוציאליות

התנהגויות שרידה, בה למנהיג ולחבורתו הקרובה יש יתרון ברור על פני השאר, הם מוכשרים לשרוד ולהציל את שאר הקבוצה

הגנים המשובחים שלהם, הם אלה שישמרו לעד, או עד המהפכה הבאה, כלומר עד שהיוזרפר החדש יעיף את המנהיגות

הישנה שכשלה לפח ההיסטוריה.

ההתפתחות הביולוגית, החברתית, התרבותית של ההומוספיינס ביטלה את הצורך בשרידה ביולוגית מאוימת [אם כי אפשר לראות תופעות כאלה בחבורות פשע, או אצל  גברים המנהלים מרכזי "תודעה" ו"הארה"] ויצרה מערכות שרידה וקיום מורכבות הרבה יותר.

הרוח האנושית הצליחה להתרומם מעל לאגואיזם של "הגן השורד" וגילתה ששיתוף פעולה, שמתן מקום לכל אחד בחברה מעשיר את החברה, מרחיב את קשת המורכבות התרבותית.

אבל, הכלכלה האנושית, הכלכלה הקפיטליסיטית שנתפסת, בשל כשלונות הסוציאליזם הקומוניסטי בעולם כ"פתרון" היחיד מעודדת התנהגות

קסנופובית, טריטוריאליסטית ולוחמנית, בה עניי משפחתי חשובים מעניי עירי וממעגלים רחבים יותר.

הלנו אתה או לצרינו - השאלה התנ"כית הזו מגדירה את  קו פרשת המים של הומניזם ודאגה לזולת בקבוצות חברתיות רבות, בוודאי בקבוצות המבוססות על מחויבות לאידיאולוגיה ו/או לאיזה "טוהר" גנטי, ו/או להשתלשלות גנטית מאם בעלת צביון מובהק ומובחן.

קבוצות אלה גם מוטרדות מ"סטייה" מה"נורמה" שנקבעה על ידי אידיאולוגיה שנבחרה [ לא בהכרח דת, אבל דת היא בהחלט דוגמה מובהקת לכך] - כך לא רק ערבים מודרים מהחברה אלא עובדים זרים, נשים "סוטות" או להט"ב [לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, בי סקסואלים]. זכויות הן רק למי ששיך לנו, לקבוצה שלנו.

החברה הישראלית, לצערי הרב, אינה חברה פתוחה, סובלנית או מכבדת את 'האחר' שלא לדבר על 'הזולת'. ה'זולת' הוא 'אחר' אינטימי, אחר שאני מוכן לקבלו, להכילו, אבל אינני רואה בחברה הישראלית אפילו סובלנות ל'זולת' שאיננו מאיים כמו ה'אחר'.