שאלות של תרבות

חמש שנים אחרי פרסום המחזה קניתי אותו במסגרת מבצעי ספרים בקילוגרמים. 

סיפור המחזה הוא על משפחה ישראלית של "דור הפלמ"ח" החוגגים מדי שנה על הדשא את יום העצמאות, רק שהפלא ופלא השנה הם זוכים לכתבה במקומון, כי כפי שאומר ינאי, העיתונאי, הם תחתית חבית סיפורי "על הדשא" ביום העצמאות, [מיתוס מכונן של הישראליות השייכת לאליטה הישנה, האשכנזיות החילונית שאבדה עצמה לטובת הכסף והכיבודים החברתיים] ובעיקרון כל שנה זו אותה כתבה רק עם שמות אחרים.

בתוך ההקשר הזה מתרחשת קומדית המצבים. חלקה לפני המסיבה וחלקה השני בתוך ואחרי המסיבה.  אחדות זמן שאפילו הניאו קלסיציסטים הצרפתיים לא חלמו עליה. הזמן הקצר מכווץ את כל האירועים, מדגיש את הדרמות, והופך את התפתחות המאורעות למהירה מאוד. מעין תבנית אבסורדית של "הקומדיה דל-ארטה", ואולי אפילו אפשר לזהות סממנים מתבנית זו במחזה, במיוחד בקטע ה"שמועה" - "עומר בן ערביה, ערבי" [ בטח פארודיה על האמא הערביה של פרס, אלא מה?!] שהאבסורדיות שבו צווחת לשמים, וגלינה וידידיה שמעוצבים, כקולומבינה וארלקינו, ולפעמים כפדרולינו התמים וכנרת, כדמות מאופרת סבון , "גדולה מהחיים" או משפיעה על החיים.

המחזה מתואר כמחזה פארודי וסאטירי המציג את "דור המדינה" ואת דור "ההי-טק" במלוא עליבותם, דווקא בתאריך בו מכוננת הזהות הישראלית, יום הזיכרון לחללי צה"ל, והמעבר האוטומטי ליום העצמאות.

גלריית דמויות ששיכות לדור במדינה [דור הפלמ"ח, העשור הראשון למדינה] וגלאיית דמויות צעירה מאוד, כנרת, עומר, גורי וכו'

הניסיון לעצב אותם על פי שפתם [ חביבה המורה לשעבר, המעוצבת בסטריאוטיפיות לא משכנעת ולא סאטירית] ולמשל עומר עם שפתו העכשווית הבזה ל"קדושת העבר". ומהו העימות?

כן, מהו העימות?

אה, מה לא ידעתם, אז ככה, כנרת הצעירה מעוצבנת על עומר שהציג לה מראה לא נעימה ביחס לידידיה ה"דתי" ולכן מפיצה עליו שמועה - הוא ערבי. כל חלקו האחרון של המחזה עסוק בפיתוח ההזייה הציבורית סביב ה"ערביות" של עומר, ולכאורה על רקע האבסורד שבשמועה מצטיירות הדמויות במלוא עליבותן, האמנם?

מי מכם השתכנע, ולו במקצת מדברי עומר על אביו הצדיק, או על החיים המשותפים עם חביבה וגיורא, ועם צוואת האב על היותם חברי אמת?

אני לא!

ובשוליים

אני חייב לציין מדי פעם השתלטתה החריזה על הקצב הטבעי של השפה, ולפעמים ממש עמדה כמכשול בקריאת הטקסט.

ממליץ?

לקריאה של שעה מהירה וזריזה בלי מחוייבות לטקסט, בלי צורך בסיסי לרדת לעומקו [כי אין] לצחקק משתים שלוש בדיחות, אולי להנות מהשפה.

אומנות גדולה אין בו.

המלצות לקריאה

שירי לב ארי, הארץ - ברד ירד על מאיה,

 http://e.walla.co.il/?w=/266/783922

נעם פינקלמן, זה נער זה, הארץ

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=631670

אגדה לוקלית, נחום גדרון, האייל הקורא

http://www.haayal.co.il/story?id=2469&NewOnly=2&LastView=2010-11-13%2005%3A48%3A16

הטריק של מחזיק, אריאנה מלמד, YNET

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3147987,00.html