מדוע נבחר שיר זה כשיר מייצג את שירת האהבה של ביאליק?
א
בקורתי על החלטות של דוברי התרבות או מכונני הטעם, או היודעים מה מתאים למי הבעתי בשני פוסטים על שיר של אסתר ראב. לפעמים, אדם מן הישוב, אדם סביר לגמרי פותח את מחברת הספרות של בנו/בתו ולתדהמתו הרבה הוא פוגש בשיר של ביאליק העיניים הרעבות.
לפעמים מורה לא מבין מהם השיקולים בבחירה של שיר מסויים ועוד לבני נוער.
ב
הָעֵינַיִם הָרְעֵבוֹת
הָעֵינַיִם הָרְעֵבוֹת הָאֵלֶּה שֶׁכָּכָה תִּתְבַּעְנָה,
הַשְּׂפָתַיִם הַצְּמֵאוֹת הָאֵל הַשֹּׁאֲלוֹת: נַשְּׁקֵנוּ!
הָעֳפָרִים הָעֹרְגִים הָאֵלֶּה הַקּוֹרְאִים: תָּפְשֵׂנוּ!
חֲמוּדוֹתַיִךְ הַצְּפוּנוֹת שֶׁשָּׂבְעָה כִשְׁאוֹל לֹא-תֵדַעְנָה;
כָּל-עֲתֶרֶת הַגְּוִיָּה הַזֹּאת, שִׁפְעַת חֶמְדָּה מְלֵאָה,
כָּל-הַשְּׁאֵר הַלָּזֶה, כָּל-הַבְּשָׂרִים הָאֵלֶּה שֶׁכָּכָה
הִלְעִיטוּנִי מִמְּקוֹר תַּעֲנוּגִים, מִמַּעְיַן הַבְּרָכָה –
לוּ יָדַעתְּ, יָפָתִי, מַה-קָּצָה בָּם נַפְשִׁי הַשְּׂבֵעָה.
זַךְ הָיִיתִי, לֹא-דָלַח הַסַּעַר רִגְשׁוֹתַי הַזַּכִּים
עדַ שֶׁבָּאת, יְפֵה-פִיָּה, וּבְרוּחֵךְ נָשַׁפְתְּ וְנִדְלַחְתִּי.
וַאֲנִי, נַעַר פֹּתֶה, לְרַגְלַיִךְ בְּלִי-חֶמְלָה הִשְׁלַכְתִּי
תֹּם לְבָבִי, בֹּר רוּחִי, כָּל-פִּרְחֵי נְעוּרַי הָרַכִּים.
רֶגַע קָטָן מְאֻשָּׁר הָיִיתִי בְּלִי-חֹק, וָאֲבָרֵךְ
אֶת-הַיָּד הַחֹלֶקֶת לִי מַכְאוֹב הָעֹנֶג הֶעָרֵב;
וּבְרֶגַע קָטָן שֶׁל-תַּעֲנוּג, שֶׁל-אֹשֶׁר וָגִיל, עָלַי חָרֵב
עוֹלָם מָלֵא – מַה-גָּדוֹל הַמְּחִיר שֶׁנָּתַתִּי בִּבְשָׂרֵךְ!
ובעקבות תגובה לפוסט זה של ידידי יצחק שפי הנה תשובתי אליו:
רציתי קצת לכתוב על השיר המזעזע הזה, שלימדתי אותו במשך 5 שנים ארוכות, מדי שנה בשנה בכיתה יב’, סמוך לבחינת הבגרות. שנאתי את השיר הזה שנאה עמוקה במיוחד, הוא שיר טרחני, אונניסטי, נרקסיסטי ושובניסטי במיוחד.
אבל, עכשיו, כשאני מביט בו, ככה עם הפתיחה הצינית שלי-משהו, אינני צריך להוסיף דבר.
אני לא מבין, איך ראשי המשרד, מפתחי התוכניות - הפרופסור הרגיש גרשון שקד עאלק בראש המפתחים, בחרו בזוועה הפואטית-התרבותית-המגדרית הזו.