שאלות של תרבות

המיני סדרה הבריטית "מראה שחורה" עוררה בי ענין רב, בשל הרחשושים והדבורים, ובשל ענין ראש הממשלה המשגל חזירה בשידור חי, במשך שעה.

הסדרה מורכבת משלושה פרקים. שניים באורך של 50 דקות, ואחד מעל שעה, שעה ושתי דקות ליתר דיוק.

אין, לכאורה, קשר בין שלושת הסרטים, ואפשר לצרוך אותם באופן "עצמאי". הסדרה הזו יצרה "באזז" וענין רב, ובמקומות רבים במדיה השונות היא הוזכרה בחיוב.

פרק ראשון, ראש הממשלה מזיין חזירה

פרק שני, איך לרדת מפס היצור

פרק שלישי, העצמה טכנולוגית ותוצאותיה

או

פרק ראשון, בת מלוכה נחטפת, ראש הממשלה נדרש לשגל חזירה בשידור חי, למרות מאמציו ומאמצי סביבתו למנוע את זה ממנו, אין לו ברירה. סופו של הפרק , רעייתו לא מוכנה לשכב אתו יותר, וכל האירוע מפורש כמעשה האומנות הגדול ביותר של העת המודרנית.

פרק שני, קצת דמיון למטריקס, בני אדם מייצרים חשמל באמצעות דיווש על אופנים וחיים בתוך מציאות טכנולוגית, אפילו התפוח לא גדל על העץ. הדרך היחידה לרדת מפס היצור היא להפוך ל"כוכב" בתוכנית "כוכב נולד". כמו אלגוריות רבות, גם המורד נכנע לצרכים הבסיסיים ביותר שלו, להפסיק לדווש ולהיות "מישהו".

פרק שלישי, בני אדם משתילים במוחם גרגר [שביב זכרון ] שמאפשר להם לצפות בזכרונותיהם ללא הרף מנקודות מבט שונות, בהגדלות דומות, וכרגיל הכל מתחיל ונגמר בגבר שחושד שאשתו בוגדת בו, ובעזרת הגרגר גם מוכיח. סופו הבנאלי של הסרט, שליפת הגרגר מהמוח ברורה וצפויה.

אז

שלוש אלגוריות על העתיד שלנו, העתיד הטכנולוגי או התקשורתי. מכל שלוש האלגוריות הראשונה לטעמי היא החזקה ביותר והעמוקה ביותר, ולו רק בגלל ה"חוצפה" לכפות על נבחר ציבור לזיין חזירה. הפארודיה והסאטירה לא ייאומנו. יש כאן אמירה בוטה ואלימה להיכן התגלגלה הדמוקרטיה המערבית. הקטעים של הקהל הממתין לאירוע, הפרצופים בזמו שהוא עושה זאת, הלגלוג והרחמים עליו כשהוא לא מצליח לגמור. מלאכת מחשבת. שאר שתי האלגוריות צפויות, ואחרי מטריקס, ליצור דרמת מוסר פוסטקפיליסטית על הקפיטליזם [פרק ב] קצת אנכרוניסטית. עם זאת שחקן גאוני מצילח להציל , וזה בדיוק דניאל קלויה.

באשר לסיפור השלישי, עם העו"ד החושד בזוגתו ומשתמש בגרגר הזכרון המושתל מאחורי אוזנו כדי לבסס זאת, אינו חורג מעוד סתם סרט מד"ב טיפוסי. שוב משחק מצויין, צילום פנטסטי.

מומלץ

-

רשימת קריאה למעוניינים:

ויינט - 

ישראל היום

'הארץ'