שאלות של תרבות

איירין נמירובסקי, סופרת יהודייה שנתפסה על ידי הנאצים ונרצחה כמו יהודים רבים במחנות ההשמדה, חיתה ופעלה בפאריס , והרומן הזה הוא בעצם רומן בהמשכים שפורסם בעיתון.

התרגום לעברית עורר כתיבה עליה, על גורלה .

אינני אוהב לקרוא ספרים על השואה, תחושת הדכאון, אין המוצא והייאוש המרחפת על ספרים אלה משתקת אותי, ואני נמנע מהם. אבל ספר זה, על פי הדש האחורי רחוק מ"השואה".

ואכן עלילתו של הספר היא על דוקטור אספר [ציפור בערבית] , מהגר לצרפת שלמד את תורת השיווק העצמי על בוריה, וגם למד איך לקבל שכר בלתי אפשרי כמו גם את הצד האפל של העושר, הלוואות וחיים על "הקצה".

אי אפשר שלא לראות הדהוד חזק של הספרות הריאליסטית בת המאה ה- 19 שעסקה בתיאור חיי השחיתות האישית והמוסרית של החברה הגבוהה בפאריס [ אבא גוריו, למשל ] . האם דוקטור דריו אספר, השרלטן הוא מראה לחברה הפאריסאית בת זמנו? 

לידו, יד ימינו בת זוגו המקבלת את כל מעשיו, לא בהשלמה חסרת אונים, אלא קבלה פעילה במיוחד, עד כדי קנית מתנות למאהבות של בעלה. הסיבה היא כי הוא העניק לה אהבה טהורה, הקרבן הנשי הנצחי. אילולא הזהירות של המספרת, היא היתה הופכת לצדיקה ולמלאכית של הכנסיה, כמעט [ אבל היא יהודייה אשת הדוקטור, הוא לא]. למרות זאת, עיצוב הדמות החד צדדית מוגזמת, קיטשית, מניפולטיבית ומאפיינת אופרת סבון או רומן למשרתות.

בכלל הנשים שם ברומן מוצגות בשלוש דרכים בלבד "קיצוניות":

צדיקות מושלמות או אחד הסטריאוטיפים הדוחים ביותר של אשה, - הזונה והפילגש שהפכה לאשה חוקית. המביך מכל היא אשת הדוקטור, שרגע לפני מותה מאושרת שהזונה-הפילגשתהפוך  לאשת הרופא, וכך תחסך ממנו הדאגה הנצחית לפרנסה.

וישנו הבן, יפה תואר שעבורו , לכאורה, פעל הדוקטור כפי שפעל, ברם הבן הופך ל"מורד" באביו. הוא רואה באביו  את תמצית השחיתות האישית, המוסרית. הוא רואה את אביו באור "האמיתי" של חייו, רמאות, ניצול חולשות אנשים.  האב לאורך הרומן מוטרד, אין עימות "ממשי" , ובכלל  תגובת האב לאחר החתונה עם אלינור ובריחת-נטישת הבן אף היא מגוחכת ומתאימה לרומן סנסציוני [רומן רומנטי]: המשפט המסיים של הרומן - הבן יחזור כי הירושה תמתין לו. 

מרכיב נוסף שחסר בספר שמתיחס לתקופת בין שתי המלחמות, למעט משפט אחד בספר המזכיר את "רוחות המלחמה"  הואן התיחסות לאיום הגרמני, אפילו למלחמת האזרחים בספרד אין התיחסות. היתכן שהאטימות הזו היא ביטוי לחרדה המשתקת?

כך או אחרת, הרומן כתוב כרומן סנסציוני-צהוב. הדמות הראשית היא אופורטוניסט ונהנתן שחי כמו "עלוקה" על גבם של בעלי הממון, מנצל חולשות, בעיקר של נשים, מוצא את מקור הממון המושלם [וארד] ומשתמש בשתי נשותיו כדי לפלס דרכו. אין ברומן עומק "פסיכולוגי" למעט תירוצי ה"עבר" האומלל וחוסר היכולת להשתלב כזר. הבעיה המרכזית של הרומן היא העדר סנסציוניות בכלל. הרומן אנמי, למעט הפעלת סטריאוטיפים ספרותיים כגון הרופא, האשה המלאך והבן המורד, יצירת דמוי עלילה באלזאקית [ הרופא הוא כמעט רסטיניאק] אין ברומן הזה עומק תרבותי-פסיכולוגי או חברתי, וגם הקשקוש בדש האחורי על "השתלבות הזר בחברה הצרפתית" אינו בא לידי ביטוי בעומק, אלא כעוד שלב/מרכיב בצבנה העלילה.

קריא מאוד. התרגום נותן כבוד לעברית מעט ארכאית.

לא חובה לקרוא, אגב.