סיימתי גם ספר זה במהירות רבה.
במאמרון שבסיום הספר צוטט מבקר ספרות ששאל מדוע ספר זה לא זכה לפרוץ את מחסום "ספר של סופרים" ויתרה מכך, גם זכינו לתיאור של קריאת הספר כמו הוא שווה לצריכת סמים, או התנהגות פטישיסטית אחרת, וגבתי נסקה אלעל.
הספר מעניין מאוד, באמת. נכון אין בו, כפי שנכתב באחת התגובות כאן ב
פורום, פיצוצים, דרמטיזציה והפרבוליזציה של עלילת פעולה המקובלת כיום בספרות הקפיטליסטית והפוסטמודרניסטית, שבה הספר הוא מוצר צריכה לכל דבר, כמו אפטרשייב או תחתונים, להבדיל. הוא מעניין כיוון שהוא ביאוגרפיה של אדם, מגיל 19 לערך ועד רגע מותו. ביאוגרפיה נפשית בעיקר, כשהאירועים החיצוניים משמשים רק כטריגרים לפעילות הנפשית, וכמובן ב"ניגוד לכל הסיכויים" ובניגוד לדעות קדומות "הכפרי" הגס והלא משכיל הופך לאינטלקטואל ולאיש רוח, אבל ככל הנראה מת מאותה מחלה כמו אביו ומתנהג כמו הוריו.
העולם החיצוני ואירועי העולם החיצוני חודרים בקושי רב אל העלילה, ובכך הספר בולט בתמיכתו במדיניות "אי ההתערבות" שהשפיעה על מועד כניסתה של ארה"ב למלחמת העולם השניה [ איאן קרשאו - עשר החלטות.. וגו']
מענינת הדמות אשר חתכה את עצמה מהוריה, חתכה עצמה מן האדמה. הדמות משקפת איזו תפיסה נוספת או מורכבת של החלום האמריקאי שטוען בתוקף שאין לעבר ולגנטיקה שום יד ורגל בהצלחה האישית של היחיד.
השפה מינורית לגמרי. לא קראתי באנגלית, כך שאינני מסוגל לכתוב על האסתטיקה של האנגלית או על הטכניקה, או על אוצר מלים. בעברית השפה שטוחה, מטונימית-יצוגית באופן קיצוני, נטולת פיגורטיביות , האם יש רמז בתיאור על הלטינית ועל שלושת מרכיביה, הרטוריקה המוזכרת כמה וכמה פעמים?
"
לעוף על הספר" כי שהוזכר בתגובה אחרת אי אפשר אם הקורא לא אוהב סוגות כאלה, כתיבה מופנמת שעיקרה הדיוק הלשוני.
כתובות אינטרנט מצורפות:
כינוי:
אריק בנדק-חבי"ף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
