שאלות של תרבות

כן כן, כבר לפני שבועיים או יותר קיבלתי הזמנה בדף שלי ב"פייסבוק" על ערב השקה של לרוֹחב , מגזין גרילה תרבות. ההשקה התקיימה בבית העם בתל אביב, שד רוטשילד 69.

החלטתי ללכת, מה יש?

קראתי את המגזין האינטרנטי. היו בו כמה דברים יפים, הרבה "סתם " שממלא עמודים, כי העריכה איננה פואטית-איכותית כי אם אידיאולוגית בעיקרה, אבל אין לי טענות. הזמן, החברה התרבות וכוחות השוק יבצעו את תהליכי האבולוציה המתאים שבסופם יישארו רק אלה שראויים להישאר, ככל הנראה.

הגעתי ברבע לשמונה, כי הזמנה היתה לשעה שמונה בערב. בדרך צילמתי קצת את הירח ואת צדה המכוער של תל אביב ברחוב רוטשילד :

שתי התמונות הן מאותה זווית . המוקד הוא הירח היפהפה שהיה אתמול, אמצע חודש אב. הגעתי חמש דקות לפני הזמן. ההיה שילוט איפה תתקיים ההשקה? הגזמת אריק. מה פתאום לעזור למתעניין שאינו חלק מ"החבורה" למצוא את דרכו בקלות. אז ירדתי לקיוסק מול בית העם, קניתי לי סודה, וחזרתי. כשעליתי במדרגות סוף סוף מישהו תלה לו שלט. הערתי לו על כך. חייך חיוך נרפה ומתרצה. שיהיה.

המפגש היה על הגג. מרפסת מקורה בבד יוטה גדול. בכניסה לקחתי את הגלויה הזו:

מייד אחר כך התישבתי על אחד הכסאות. החום בלתי נסבל, הלחות הרטיבה את שערי. מאוורר אחד עלוב, אחר כך עוד מאוורר ולבסוך מאוורר כמו תעשייתי, נמוך ולא מיועד לקהל.

צילמתי לי כמה תמונות :

אלה פסלים שמפוזרים של המעקה של מרפסת הגג.

והנה המאוורר הבודד נלחם את מלחמתו האבודה בחום, הכסאות הריקים, שאט אט התמלאו

והנוף מהמרפסת הזו יפה, אם יש בנו חיבה לקווי רקיע של המטרופולין, ותל אביב עוד לא יצרה לה קו רקיע סמבולי-סימולקרי כמו מגדלי התאומים הניויורקיים, אללה ירחמ על האנשים שנהרגו שם:

והיו גם אנשים שבאו -

מי שהגיע עד לכאן שואל את עצמו - ומה היה בהשקה עצמה? לא נשארתי. בשעה 2020 לערך הודיעה אחת מעורכות המגזין שמחכים עוד כמה דקות כי צריך להגיע קרח. עד כאן אמרתי לידידי שישב לידי ולעצמי. חוסר כבוד לזמן שלי במצבי עקה של חום גבוה, לחות, שתיה במשורה וחטיפי "ביסלי" זולים ועלובים לא מצדיק שאכבד אותם, את חברי הגרילה.

כן גרילה לא גרילה, חובבנות לא מוצדקת.

הלכתי

התנחמתי אם כך באורו המכשף של הירח