השבוע נכנס לתוקפו “חוק הפוטושופ”. על פי החוק, כל דוגמן או דוגמנית שיצולמו לפרסומת מסחרית יחויבו באישור רפואי המעיד כי אינם נמצאים בתת משקל. בנוסף, כל פרסומת שבה תבוצע הצרת היקפים באמצעות עריכה גרפית תחויב בכיתוב על גבי הפרסומת המעיד כי בהכנתה נעשה שימוש באמצעי גרפי. הרעיון הוא להעלים דימויים שעלולים להוות דוגמה “רעה” לנוער הצופה במודלים.

למדינה יש אינטרס עליון לקדם חוקים נקודתיים ולהציגם כעקרוניים, משום שזו הדרך הטובה ביותר לשוות אפיל נאור ומתקדם לממסד שאינו נאור ומתקדם. חוק הפוטושופצלח את מסלול החקיקה המתיש בדיוק בגלל שהוא מתייחס למושג “פוטושופ” באופן מצומצם, כמעט פארודי. ההיצמדות להיבט הגרפי אינה מקרית, משום שחוק פוטושופ עקרוני עלול לסכן עוולות ממוסדים שהמדינה מעוניינת לשמר.

חוק פוטושופ עקרוני היה קובע שקיים איסור גורף על כל עיוות של מציאות לצרכים מסחריים/פוליטיים. עוד הוא היה קובע, שבמקרה של עיוות מציאות לצרכים כאלה, יש חובה ללוות את הפרסום בכיתוב שמפרט את אמצעי העיוות. חוק פוטושופ עקרוני היה מתייחס למושג “דוגמן”/”דוגמנית” כאל דימוי כללי שמייצג דבר מה שהקהל הרחב מייחס לו חשיבות, ואל “מעשה הפוטושופ” כאל מעשה מעוות־מציאות שנעשה במכוון.

במקרה כזה, המדינה שחוקקה את חוק הפוטושופ העקרוני היתה צריכה לשאול את עצמה אם “אראלה ממפעל הפיס” אינה דוגמנית שעברה “מעשה פוטושופ”. כלומר, האם לא נעשה פה שימוש בדימוי מעוות־מציאות שהמדינה מקדמת לצרכים פוליטיים/ מסחריים. במסגרת חוק פוטושופ אמיתי, היתה עולה השאלה אם זה לגיטימי לקחת אשה “אמיתית” - כזאת שמחזיקה קול חם, נוכחות אמהית ואמפתיה טבעית - ולעשות בה שימוש שמטרתו לא מוסרית: לגרום למיליוני אנשים להתמכר להימורים.

חוק פוטושופ אמיתי היה חושף את העובדה ש”אראלה ממפעל הפיס” היא מטאפורה מושלמת למדינה שפועלת בניגוד לאינטרסים של אזרחיה, שאותם היא אמורה לשרת. חוק פוטושופ אמיתי היה מבחין בכך שהמסכה “אראלה” היא למעשה מודל אנורקטי - דימוי שעבר הצרת היקפים לצורכי אטרקטיביות, מצג שווא שתפקידו להלבין כספי ציבור.

חוק פוטושופ אמיתי היה קובע שהעובדה שהמדינה משתמשת בכספים למטרות “חיוביות” ‏(מגרשי כדורסל!‏) לא מורידה ולא מעלה משום שהמטרה לא מקדשת את האמצעים, בוודאי כשהאמצעי הוא הפיכת אדם “נורמטיבי” לכזה שמכור להימורים.
חוק פוטושופ אמיתי היה קובע שבכל פעם שאראלה מודיעה לאזרח תמים שהוא זכה ברבע מיליון שקל, היא היתה מחויבת להוסיף גילוי נאות: “כמו כן, עלי לציין שמאות אלפי בעלי כרטיס מפעל פיס אחרים, כולל כאלו שבקושי גומרים את החודש, לא זכו בשום דבר” וכמו כן לספר שמפעל הפיס גורם לאלפי אנשים להמר בכל חצי שעה במשחק שקרוי “קינו”, וגורם לאלפי אנשים להמר שבע פעמים ביום במשחק הקרוי “צ'אנס”, וגורם לאלפי אנשים להמר פעמיים ביום במשחק הקרוי “777”, וגורם למאות אלפי אנשים להמר פעמיים בשבוע במשחק הקרוי “לוטו”. חוק פוטושופ אמיתי היה קובע שעל “אראלה ממפעל הפיס” לציין שהתמכרות להימורים פוגעת בתפקודים המוחיים האחראיים להבחנה בין טוב לרע ועל יכולת השיפוט של האדם, ושמבחינה זו אין הבדל בין מהמר כפייתי לבין מכור סמים או לאלכוהול.

חוק פוטושופ אמיתי היה גורם לממסד להביט במראה ולראות את הגוף שלו כמו שהוא: מעוות, אינטרסנטי, פוליטי, נטול חמלה. כמובן שכדי להימנע ממבוכה כזאת, חוקק חוק הפוטושופ הנוכחי. הרי אסור שהילדים שלנו ייקחו דוגמה לא טובה מדוגמניות רזות מדי.

לקוח מכאן - הארץ, מוסף שבת, http://www.haaretz.co.il/magazine/theword/1.1899902