שאלות של תרבות

ולא שאני חושב שזו זכותי הדמוקרטית היחידה, נהפוך הוא, זכותי-חובתי הדמוקרטית היא להשמיע את קולי כל הזמן, בכל מקום בו נעשית עוולה שלטונית כלפיי או כלפי האחר.

הציניות שלנו, האזרחים שחיים כאן כבר קרוב לששים שנים, אלה שנולדו כאן ואלה שלא נולדו כאן מלמדת שהגישה הרווחת היא: להצביע - להשפיע וללכת לישון עד הבחירות הבאות.

אבל גישה זו סופה בהתעמרות שלטונית באזרח, בשימוש בכספי המסים לצרכים שלא רור שכל הקהילה מוכנה להשתמש בהם לצרכים אלה בדיוק. ר"ל, צאו וראו את גודלו של תקציב הבטחון. האם באמת , אבל באמת יש צורך בכל המליארדים הללו?

צאו וראו את טירוף המערכות במערכת הבריאות ובמערכת החינוך - למה? למה לילד מהפריפריה אין סיכוי דומה לילד מהמרכז? איפה הכסף שאני משלם כל חודש למסים?

היעדר התארגנויות וולונטריות [ ולא, אני לא מתייחס למגזר השלישי, שלצערי ממלא מקום הממשלה בשמחה רבה, ואין זה תפקידו ] ופעילות חוצפרלמנטרית ללא תמורה כספית [ שדולות ומשרדי שדולות למיניהן, סוגיהן, משפחותיהן וזניהן] מפנה וואקום נהדר בו עמותות ממוקדות פעילות לפרלמנט, סקטוריאלית אך חוקית מצליחות הרבה יותר.

ואחרון, בטח להצביע.

האמונה התמימה, אך כזו שהוכחה לפחות פעם אחת בהיסטוריה הישראלית [ מהפך 1977 - בגין] שהבחירות יכולות לשנות את מבנה הממשלה והפרלמנט שווה את הניסוי והניסיון להופכה פעם נוספת למציאות.