שאלות של תרבות

באוניברסיטת בן גוריון.

היה מעניין, זו האמת, רק מה, שפרופ' קלדרון ודר' חביבה שי חשבו שתפקידם בכנס ללמד את המורים איך ללמד, ומרצה אחד, דר' אמיר בנבג'י,  אפילו שלח המלצה מוגדרת ממש, שהמפמ"ר לא יכל אלא לומר לו - בלתי אפשרי.

בענין הביקורת החברתית, אז ככה - קלדרון דיבר על מוזיקה ועל חרוז, ביקורת חברתית, נו שוין, כנראה זה לא ממש מעניין אותו, אז למדנו על חשיבות המוזיקה, על חשיבות החוויה החושנית של הטקסט, ועל כך שאסור לנו להרוג את הטקסט באמצעות התעסקות בפירוקו.
חביבה שני הבהירה לנו איזה מורים גרועים אנחנו, ואיך היא יודעת, נו.. פשוט מהמורה של הבנים שלה לספרות הקרישה על הכלל. היא כמובן הרצתה על שירת היין בימי הביניים, שכל קשר בינה לבין בקורת חברתית מקרי לחלוטין, אבל אפ אפשר לסנוט במורים ולבקש מהם בקשות , אז למה לא?!
היחידים שההרצאה שלהם  לא התיימרה לחנך אותנו הייו דר' יוסי מימן ודר' אמיר בנבג'י. יוסי שהסביר את הבקורת חברתית של סמי מיכאל וכשלון האפשרות של היווצרות ישראלי היברידי, שזה שילוב של תודעת השולט עם תודעת הנשלט. ובנבג'י שדן ב"מולכו" של א"ב יהושע והסביר את הביקורת הפסיכו-פוליטית שיש ברומן ביחס לתודעה המזרחית בארץ, נו שויין. אם א"ב מזרחי בתפיסה הקיימת כיום אז אני אציל פרוסי.

לגבי הרצאתו של חיים וייס על סיפורו של עגנון  "שני תלמידי חכמים בעירנו", לא בדיוק הבנתי את הביקורת החברתית, לא בדיוק הבנתי את חידושו הפרשני, כי קומראד הירשפלד כבר עשה זו חלקית או באופן מלא בספרו , "לקרוא את ש"י עגנון", ויתרה מכך, הפרשנות של קוסמן על הסיפור התלמודי הנוגע במעשה ר' יוחנן וריש לקיש הרבה יותר מעניין, ולטעמי לא הצליח וייס באמת לחבר  סיפור זה על כל משמעויות המורכבות לסיפור של עגנון, הריק לגמרי מהומואירוטיות.

אבל
כיף לנסוע עד לאוניברסיטה ברכבת, האנשים שם באוניברסיטה מקסימים, האולם יפהפה, הכיבוד מושלם, לוח זמנים מושלם, הצגה מענינת על פי שירי עמיחי, שוב ללא כל קשר לתוכן יום העיון.
אני בעד אוניברסיטות צעירות, יש להן רצון עז להגיע לקהילה, המרצים צעירים ולא כבדי זכויות וספרים ומעמד אקדמי מי יודע מה.
אגב, די מצחיק היה לראות בחור בן 40 קורא לשלום שולם כמו אכל לחם מידיו.