שאלות של תרבות

שנת ביאליק היא השנה הנוכחית. פרוייקט בן-יהודה עלה לאוויר, זכויות היוצרים על מכלול כתביו פקע, וכל דכפין יאתה ויעשה ככל העולה על רוחו.

אני מאידך, בשל חיפוש די לחוץ בספרייתי אחרי טקסט מסויים נתקלתי בכמה ספרי ילדים, וביניהם גם שירי ילדים של ביאליק.

חשבתי לתומי - מדוע שלא אציג כמה מהטקסטים שמצאתי - לא רק של ביאליק - אדבר בם קצת מטוב ומרע.

אין כוונת הפוסט הזה לתת ניתוח אקדמי של הטקסטים, אלא התבוננות אישית בספרונים, ספרים וטקסטים לילדים.

יוצרים, אשר יש עליהם מידע ברשת, אקשר למידע זה.

נצא לדרך

מתוך שִׂירִים וּפִזְמוֹנִים לִילָדִים, [1987],ספרית עופר, הוצ' עופר:תל אביב, צייר ה. הכטקופף

בתוך החוברת יש שירים של ביאליק וכן של ישראל דושמן, יהודית סלע-וינר, אבשלום כוהן ומרדכי זעירא.

השיר שבחרתי הוא שיר ביאליק, כמובן, נַדְנֵדָה

נד , נד, נד, נד,

רד,עלה, עלה ורד!

מה - למעלה?

מה - למטה?

רק אני,

אני ואתה;

שנינו שקולים

במאזנים

בין הארץ

לשמים.

מתיקותו של השיר הזה, המבוסס כולו על סדרת הברות המרחיבות - המסבירות את מקור המילה "נדנדה" (נע ונדבראשית ד, 14, נד גלים-שמות טו, 7) - אכן שני מקורות מרתקים למשחק מהסוג הזה. הבית השני מצייר , כמובן, את תמונת הנדנה הזוגית, שהיא באמת כמו "מאזנים", שכבר לא קיימות כיום בצורתן הישנה.

ספר אחר שמצאתי,למה לקרנף יש קרן על האף? שנכתב על ידי דוד בן-קיקי פותח כך:

להורים העונים לשאלות הילדים:

לא פעם אחרי שילדיכם 'קוראים,...סקרנים הילדים לדעת: היש שמץ של אמת באגדה?... בספר זה שמונה אגדות על חיות ושמונה סיפורים...כך שתהיינה לכם ההורים, וגם לכם הילדים והילדות, תשובות לשאלות."

בן קיקי, ד[1988], למה לקרנף יש קרן על האף?:ליריק ספרים:תל אביב

 הנה דוגמה לפתיחה די טיפוסית של אגדה:

למה הצב לוקח את ביתו לכל מקום?

כשברא אלוהים את החיות, פקחו עיניים וראו כי אין להן בית. חיפשה כל חיה מקום לגור בו. לא ידעו החיות לבנות לעצמן בתים, גם לא צריפים ואפילו לא ידעו להקים אוהלים. מה עשו? יצאו וחיפשו לעצמן מחילות באדמה, מערות בהרים ונקיקים בין הסלעים, והיו אף כאלה, כמו הקופים, שטיפסו על עצים וגרו שם למעלה.

רק הצב לא רצה לגור במערה, לא בנקיק, אף לא במחילה באדמה... וגו' [עמ' 36]

הפתיחה הזו חוזרת בכל אגדה, תוך שימוש בתחבולה נרטיבית די שחוקה - הצגה אפית של המציאות ואו אז התמקדות בפרט המשבש לכאורה את המציאות, במקרה שלנו, פרט מוזר וחריג לכאורה. כדאי לשים לב לפתיחה כ"שאלוהים" - לזה אני קורא אינדוקטרינציה מגיל אפס לחשיבה דתית, ולא מיתית. אילו הכיוון היה מיתי, אולי היתה הפתיחה מתחילה ב: כאשר האלים בראו.. וכו'

מרתק ערך ההקטנה בפתיחת הסיפור: בית- צריף - אוהל, הכל כמובן מעולמו של האדם, אף לא דבר מעולם החיות. רק בהמשך מתבררות הבחירות של החיות, שכמובן אינן אנושיות, אבל המספר הכל-יודע, הסמכותי מאוד, שגם טרח בפתיחה להורים לדווח להם על מטרת הספר יצר את הקישור האנתרופוצנטרי של הטקסט שלו. אולי זה טוב, אולי זה רע.

מי מכיר את זיגי פרנקל?

אני , מחבב מאוד ספרונים אלה, של זיגי. אין בהם שום יומרה לחנך, הציורים , פשוטים ומתוקים, המלל פשוט ובהיר, וכוונות החינוך או הדידקטיקה של גננות ממנו והלאה.

שימו לב לפתיחה המופלאה של הסיפורון:

פרדי הצפרדע והעפיפון שלו

יום אחד מצא פרדי הצפרדע מטפחת אדומה יפה. הרוח חטפה כנראה , את המטפחת מחבל כביסה והעיפה אותה לכאן. "הממ", אמר פרדי הצפרדע, "איזו מטפחת יפה. לא לכל צפרדע יש מטפחת כזאת. נכון שצריך לנסות ולמצוא את בעל המטפחת ולהחזיר אותה, אבל לך תמצא אותו, ואולי הוא אינו אוהב צפרדעים".

פרנקל, ז[1979],פרדי הצפרדע והעפיפון שלו, כתר:ירושלים, תרגום: אורי סלע

איזו פתיחה יפהפיה. עברית פשוטה ביותר. אין מטאפוריקה עמוסה ועבשה מעט [בן קיקי], אין שפה הנמצאת גבוה מעל הראש של הילד, עם משחקי לשון מורכבים [כל משחק ה-אף, המצלוליות המוגזמת אצל בן-קיקי]. מייד הגיבור מבטא את עצמו, מייד הוא "נקרע" בין חובה מוסרית לרצון האישי. יפהפה.

הספרון הדידקטי הנוסף שמצאתי, ובספרון זה אני מסיים הוא:

רון עכברון צלם מדופלם

אלון, מ, [?], רון עכברון  צלם מדופלם, נ.קמחי-הוצאת ספרים:תל-אביב

הנה מה שכתוב על הדש האחורי של הספר:

מיהו רון עכברון?

רון עכברון זריז וחרוץ

נכטון תמיד לקפוץ ולרוץ

בחור עסוק, בחור פעיל

לא סתם עכבר רפור רגיל.

פעם בוכה, פעם הוא שר

לפעמים אומלל על פי רוב מאושר.

עתים שפוף עתים מאושש

אך לעולם לא יאמר נואש.

ואם הוא נופל  אז מיד הוא קם

רון עכברון כמעט בן אדם.

אין לדעתי צורך במאמץ  מיוחד על מנת לראות איך אחוריו של הספרון מבטאים סוג של חשיבה חינוכית, לה אני קורא: חשיבת הגננת המשתמשת בחיות כאמצעי דידקטי לחינוך ילדים קטנים. מעניין לפעמים לחשוב מדוע ילד מחונך כשהוא מושווה לחיה קטנה?

אין ברצוני לדון  בחריזה ב"שיר" הזה, אם כי היא די מוצלחת. חשוב יותר לראות שרון עכברון הוא סוג של "סופרמן", כזה שכופה על ילד סוג של התנהגות שהכשלון, הייאוש והצורך בעזרה לא ממש מומלץ. אכן, דגם ומופת לאזרח העתיד.

כמה קישורים למחקרים בספרות ילדים

מסרים ערכיים בספרי-ילדים ישראליים מאוירים לגיל הרך בין השנים 1984-1948, דר' רות [תור] גונן

http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=374

ספרות ילדים

http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=126

ואתר בו יש שפע אדיר של מחקרים ומאמרים, ממנו שלפתי את שני אלה

האתר לגיל הרך

http://www.gilrach.co.il/