שאלות של תרבות

מבוא – פוליטי בעליל וללא בושה

השנה האחרונה הייתה
שנה קשה ביחסי יהודים וערבים במדינת ישראל. יחסים טעונים אלה בין אזרחי המדינה
בעלי דת שונה לא התחילו השנה דווקא. בבחירות האחרונות, מרץ 2015, נחצה קו אדום, עת
ראש הממשלה נתן דרור ללשונו התועמלנית, והפך את ערביי ישראל לאיום ישיר ומשמעי על
המדינה באמצעות הבחירות.

לתקופת בחירות סוערת
זו, בה פוליטיקאים הסירו מעל פניהם כל מסכה של "פוליטיקלי-קורקטנס" ,
קדם מבצע "צוק איתן", בו כל ההסכמות, לכאורה, על הנורמטיבי, על מה מותר
ומה אסור, על יחסי ימין ושמאל במדינה התבטלו באחת, וכל המרבה בגידוף האחר הרי זה
משובח.

מכאן עולה, בוודאות
מלאה, שההשתלמות שלנו עסקה בפצעים העמוקים ביותר בנפש הישראלית, ודוק – בחרתי
ישראלית ולא יהודית כי  המיעוט הערבי הינו
ישראלי לכל דבר וענין, ולכן תקיפתו, חיבורו לתנועות פונדמנטליסטיות כמו –
האייתולות באיראן, אל-קאעדה, דאע"ש משקף תקופות בלתי סמפטיות גם בעברנו
כיהודים באירופה הליברלית של המאה ה-18 וה- 19. כולנו יודעים שהיות גנרל בצבא הצאר
לא מנע אנטישמיות, ובוודאי פרשת דרייפוס ואמיל זולא  [i] המשקפת
את תפקיד האינטלקטואל, זה שאומר ולא מפחד.

במהלך היערכותי
לכתיבת העבודה מצאתי את השיר של טהא מוחמד עלי [ בהמשך העבודה] הנקרא נקמה.
השיר פורסם באתר ששמו על צד שמאל[ii]
, שהוא אתר שמאל מובהק. בין התגובות הפושרות לשיר, מצאתי את התגובה הזו של
"דור":

 דור[iii]#2

4 באוקטובר, 2011 בשעה 15:42

מעניין
איזה מגזין ערבי מביא שירים של משוררים ישראלים, חיים או מתים. תתביישו! אין
לכם טיפה של גאווה לאומית [הדגשה
שלי, אב"ח]

החלטתי לבחור דווקא בשיר של משורר
פלסטיני, שבקריאת שורותיו הראשונות של השיר, הסטראוטיפ הישראלי על הפלסטיני כמו
מוגשם, ממומש, הוא דורש מעט אורך רוח בקריאתו.

השיר נקרא "נקמה" מאת טהא מוחמד עלי.[i]

[ii]נקמה / טהא מוחמד עלי

לִפְעָמִים

מִתְחַשֵּׁק לִי לְהַזְמִין
לְדוּ-קְרָב
אֶת הָאִישׁ
שֶׁרָצַח אֶת אָבִי
וְהָרַס אֶת בֵּיתִי
וְשִׁלֵּחַ אוֹתִי עֵירֹם וְעֶרְיָה
לְכָל הָרוּחוֹת שֶׁל עוֹלַם
הַבְּרִיּוֹת הַצַּר.
שֶׁאִם יַהַרְגֵנִי
וּמָצָאתִי מְנוּחָה נְכוֹנָה
וְאִם אֲחַסְּלֵהוּ
מָצָאתִי נְקָמָה.

אֲבָל…
אִם יִתְגַּלֶּה לִי
בְּמַּהֲלָךְ הַדּוּ-קְרָב
שֶׁיֵּשׁ לִירִיבִי
אִמָּא
שֶׁמַּמְתִּינָה לוֹ
אוֹ אַבָּא
שֶׁמַּנִּיחַ אֶת כַּף יְמִינוֹ
עַל כִּבְרַת הַלֵּב בְּחָזֵהוּ
בְּכָל פַּעַם שֶׁהַבֵּן שֶׁלּוֹ מְאַחֵר
אֲפִלּוּ רֶבַע שָׁעָה
מֵעֵבֶר לְמוֹעֵד שׁוּבוֹ —
אוֹ אָז
לֹא אֲהַרְגֵהוּ
אִם הִכְנַעְתִּי אוֹתוֹ.

זֹאת וְעוֹד…
לֹא אֲחַסְּלֵהוּ
אִם יִתְבָּרֵר לִי
שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִים וַאֲחָיוֹת
שֶׁנּוֹטִים לוֹ אַהֲבָה
וּמִתְגַּעְגְּעִים עָלָיו בְּלִי הֶרֶף;
אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ
אִשָּׁה הַשָּׂשָׂה לִקְרָאתוֹ
וִילָדִים
שֶׁאֵינָם אוֹהֲבִים כְּשֶׁהוּא נֶעֱדָר
וּשְׂמֵחִים בַּמַּתָּנוֹת שֶׁלּוֹ
אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ
יְדִידִים וּקְרוֹבִים
שְׁכֵנִים וּמַכָּרִים
חֲבֵרִים לְתָא-הַמַּעֲצָר
שֻׁתָּפִים לַחֶדֶר בְּבֵית-הַחוֹלִים
רֵעִים לְסַפְסַל-הַלִּמּוּדִים –
שֶׁמִּתְעַנְיְנִים בְּמַעֲשָׂיו
וּמַקְפִּידִים לוֹמַר לוֹ שָׁלוֹם.

אֲבָל אִם יִהְיֶה עֲרִירִי
כְּרוּת עֵץ-מִשְׁפָּחָה
שֶׁאֵין לוֹ לֹא אִמָּא וְלֹא אַבָּא
לֹא אַחִים וְלֹא אֲחָיוֹת
לֹא אִשָּׁה וְלֹא יְלָדִים
בְּלִי חֲבֵרִים וּקְרוֹבִים וּשְׁכֵנִים
בְּלִי מַכָּרִים
בְּלִי רֵעַ אוֹ עָמִית, בְּלִי יָדִיד לִרְפוּאָה…
לֹא אוֹסִיף
לִמְצוּקַת עֲרִירוּתוֹ
לֹא יִסּוּרֵי גְוִיעָה
וְלֹא עֶצֶב כִּלָּיוֹן.
רַק בָּזֹאת אֶסְתַּפֵּק:
אַעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ
כְּשֶׁאֶתָּקֵל בּוֹ בָּרְחוֹב
וַאֲשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמִי
שֶׁהִתְעַלְּמוּת,
בִּפְנֵי עַצְמָהּ, גַּם הִיא
סוּג שֶׁל נְקָמָה.

15 באפריל, 2006
מערבית: אנטון שמאס
מתוך: "שירים" מאת טאהא מוחמד עלי
הוצאת אנדלוס, מהדורה שנייה, נובמבר

2006

שם
השיר נקמה, מחבר אותנו באחת אל מושגים אלימים, אל פרשיות מקראיות של נקמת דם, אל
מיתוסים וסיפורים, אפילו בני זמננו על נקמות דם בלתי פוסקות בין משפחות או שבטים
שונים. נקמת הדם היא הפעולה בה תמורת בן שנהרג במשפחה X  הורגים בן ממשפחת ההורג. המילה נקמה בפני עצמה
מכילה את יסוד "להשיב לפוגע כפי מעשיו הפוגעים, ולפעמים למעלה מזה". שם
השיר אם כך מצייר עוד בטרם קריאת השיר דמות "טיפוסית" לערבים, אלה שלא
"אכפת" להם כלום, רק דם. השם גם מעורר את "החרדות"
היהודיות-ישראליות מהמיעוט הערבי או מהערבים בסביבתנו הגיאוגרפית.

השיר
פותח בהבעת משאלה:

לִפְעָמִים

מִתְחַשֵּׁק
לִי לְהַזְמִין לְדוּ-קְרָב
אֶת הָאִישׁ
שֶׁרָצַח אֶת אָבִי
וְהָרַס אֶת בֵּיתִי
וְשִׁלֵּחַ אוֹתִי עֵירֹם
וְעֶרְיָה
לְכָל הָרוּחוֹת שֶׁל
עוֹלַם
הַבְּרִיּוֹת הַצַּר.
שֶׁאִם יַהַרְגֵנִי
וּמָצָאתִי מְנוּחָה
נְכוֹנָה
וְאִם אֲחַסְּלֵהוּ
מָצָאתִי נְקָמָה

   עלינו לזכור שטהא מוחמד עלי, גורש בילדותו
מכפרו ועבר עם משפחתו ללבנון ואח"כ לא הורשה לחזור לכפרו, אז התיישב בנצרת,
והדיבור הישיר מאוד, נטול מנגנוני "הייפוי" השיריים מותיר את הקורא ללא
נשימה כמעט. השיר תורגם על ידי אנטון שמאס, ולכן אין לי מושג אם "מנוחה
נכונה" ו"עירום ועריה" שמשמעותם בעברית טעונה ביותר  וקשורה למוות וללידה או לבושה או לחוסר הגנה.
אבל הדברים נאמרים היטב: "האיש שרצח את אבי/ הרס את ביתי/ ושלח אותי עירום
ועריה"  ברור שהנרטיב הפלסטיני אינו
קשור למלחמה ולמוות במלחמה, אלא מתורגם ישירות לרצח. דמות הערבי העולה משיר זה מאיימת,
עד השורה הזו המוזרה, אבל קובעת את אופי השיר והדיבור שבו:

"שאם
יהרגני/ומצאתי מנוחה נכונה", במלים אחרות, הנקמה בראש והראשונה נתפסת כדו-קרב
[פתיחת השיר] והאפשרות שהמזמין ייהרג ברורה ביותר, וסופה מפתיע, בתוך ההקשר היהודי
של מוות ותפילת האשכבה, כמו הדובר רוצה למות, בעצם.

סיומו
של השיר, אף הוא באותה רוח "מוזרה" של השיר:

:
אַעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ
כְּשֶׁאֶתָּקֵל בּוֹ
בָּרְחוֹב
וַאֲשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמִי
שֶׁהִתְעַלְּמוּת,
בִּפְנֵי עַצְמָהּ, גַּם
הִיא
סוּג שֶׁל נְקָמָה

מהי הנקמה?
התעלמות מ"הרוצח, המגרש" איונו כאדם בעל משמעות. המשמעות הזו כמובן
אירונית לגמרי ביחס לשיר השלם, שמרביתו הסיבות מדוע לא ייפגע הרוצח [ מיד על כך ]
ובוודאי ביחס למילה נקמה. יתכן ולפנינו שיר בעל כותרת מתהפכת מובהקת, שמחד גיסא
מעורר ציפיות לשירה מלאת דם, בעלת מבנה אמוטיבי מורכב ומודגש. מאידך גיסא התעלמות,
אפס פעולה היא המצב ההופכי למילה נקמה.

בשיר עצמו הדובר
מוותר לרוצח ועל הנקמה בסדרת תנאים. הוויתור מתחיל במילה "אבל", ובכל
ויתור, לפניו מופיעה המילה אבל. המילה באה לפני סדרת מצבים משפחתיים שונים – היות
נשוי, בעל ילדים וכו' – ברוצח כזה לא יפגע הדובר. היחיד שבו ינקום:

אֲבָל אִם יִהְיֶה עֲרִירִי
כְּרוּת עֵץ-מִשְׁפָּחָה
שֶׁאֵין לוֹ לֹא אִמָּא
וְלֹא אַבָּא
לֹא אַחִים וְלֹא אֲחָיוֹת
לֹא אִשָּׁה וְלֹא יְלָדִים
בְּלִי חֲבֵרִים וּקְרוֹבִים
וּשְׁכֵנִים
בְּלִי מַכָּרִים
בְּלִי רֵעַ אוֹ עָמִית,
בְּלִי יָדִיד לִרְפוּאָה…
לֹא אוֹסִיף
לִמְצוּקַת עֲרִירוּתוֹ
לֹא יִסּוּרֵי גְוִיעָה
וְלֹא עֶצֶב כִּלָּיוֹן

לא יפגע בו
הדובר, אלא יתעלם מקיומו. עולה מכאן, שהדובר מחליף את נקמת הדם הממשית בנקמה איומה
אף יותר, דחיית הרוצח כאדם הראוי לתשומת לבו, איון וביטול מעשה הרצח, על פי השפה
של הדובר.

הדמות של הערבי
העולה משיר זה מרתקת במיוחד. הוא נתפס כהומניסט גדול, ורק אט אט מובנת הנקמה שלו,
שאין בה דם או דרמה או חזרה למצבים מיתיים מהעבר. נקמה זו אין לה חלק
ב"הומניות" אלא היא דה-הומניזציה של הרוצח בעצם השתיקה. יתרה מכך, מתוך
ההן עולה ה-לאו. סדרת התנאים שמעלה הדובר שבגללם לא יפגע ברוצח מציירת את המצב של
המגורש, של אבי המגורש – ללא משפחה, ללא ילדים, ללא עתיד.

סיום

הדיון בשיר פתח  בפני
אפשרות להגדיר מחדש חלק מהתובנות שלי ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני וביחס למבט של
היהודים, אלה שהגיעו בעליות מאירופה, ממזרחה וממערב אסיה [ אשכנזים ] . הערבי היה
הפרא האציל, על פי מגמות רומנטיות מהמאה ה- 19, הוא גם היה האדמה, הטבע והמיניות
המפתה ומדיחה. בשירים שקראנו או בסיפורים הקצרים ה"ערבי" היה בעיקר
ייצוג  של סטריאוטיפ ישראלי-יהודי או של
איזו חרדה יהודית-גלותית, שהפוליטיקה הישראלית הצינית מעוררת ללא הרף בחודשים
האחרונים, ולא חל שינוי במהלך השנים מאז חלק מהיצירות נכתבו.

בתוך עולם דימויים
חברתיים, סמלי נפש אישיים וגם חברתיים באמת קשה להיות ערבי כאן אצלנו בארץ, והמבט
שלנו בערבים [ שוב אני חוזר לחלום חנה עם התאומים הערביים ב"מיכאל שלי"]
הוא מבט אדנותי של "אדוני הארץ".

המכתב שכתבתי לטהא
מוחמד עלי קצת מבולבל, אבל לטעמי הוא משקף את הנקודה בה אני נמצא בעקבות ההשתלמות.

29.4.15

[i] טהא מוחמד עלי – ויקיפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%94%D7%90_%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93_%D7%A2%D7%9C%D7%99

טהא עלי מוחמד – עוד שירים ב-YNET  

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4130323,00.html

[ii] טהא מוחמד עלי

http://on-the-left-side.org.il/%D7%9C%D7%96%D7%9B%D7%A8-%D7%98%D7%94%D7%90-%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93-%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8-%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

[i] אמיל זולא, ויקיפדיה - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9C_%D7%96%D7%95%D7%9C%D7%90

[ii] על צד שמאל

- http://on-the-left-side.org.il/

[iii] דור טוקבקיסט

 http://on-the-left-side.org.il/%D7%9C%D7%96%D7%9B%D7%A8-%D7%98%D7%94%D7%90-%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93-%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8-%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/#comment-325